"גם בנגב חיכו למשיח: תחת כיפת שמים צבועה שחור עמוק, בבסיס חדש של חיל השריון אי שם בנגב, שלהב שלום חנוך מאות שריונאים, בתום עצרת אורקולית יוצאת דופן שנערכה לציון מעבר השריון לנגב ובמלאות 29 שנה להצלחת מבצע קדש, בו הוכח לראשונה כי הטנק מכריע, בסופו של דבר, את המערכה".
כמה שנים טובות לאחר שדוד בן-גוריון קרא ליישב את הנגב והתמקמם בשדה-בוקר, הרים חיל השריון את הכפפה והעביר את בסיסו למיקום מרוחק עוד יותר, קרוב לאילת. לכבוד האקט הציוני, ארגן החיל עצרת לחייליו, בהפקתו ובבימויו של יורם אטינגר ובהשתתפות אמנים וקצינים בכירים.
אך לא חיל השריון יאפשר לאמנים - מוכשרים ככל שיהיו - לגנוב לו את ההצגה. בעצרת לקחו חלק פעיל טנקים, רימוני עשן, ג'יפים, פיצוצים של לבנות חבלה והרכוש היקר ביותר: לוחמים של חיל השריון. עם כל הכבוד לגאוות היחידה ולהצגה המרשימה של היכולת השריונרית, אין ספק שמסמר הערב היה שלום חנוך.
הזמר, שכוכבו לא דעך עד היום, ירד לכבוד הלוחמים עד לבסיס אי-שם בנגב הדרומי. "נהניתי מאוד", אמר חנוך לכתב "במחנה", חנוך שינמן, "ובכלל, זה נפלא להופיע בפני חיילים". הלהיטים בהופעה היו "משיח לא בא" ו"זה לא נוח". אז מה, שלום - 20 שנה עברו, לא תקפוץ לביקור?
