נהוג לחלק את אתיופיה לשלושה אזורים עיקריים: הצפון הנוצרי (שהוא המתויר ביותר), המזרח המוסלמי, והדרום בו חיים שבטים שהמאה ה-21 עדיין לא הגיעה אליהם.
לא קל להיות תרמילאי באתיופיה. דרושים לצורך העניין רצון חזק, נכונות ל"התכלב" בכל עת ובעיקר הרבה סבלנות. בתי המלון לרוב די מפוקפקים, עם שירותי "בול-פגיעה", מקלחות קרות ומיטות עם פשפשים. אם תדאגו לקבל מראש המלצות עדכניות או שתבדקו כמה אופציות בכל מקום, תמצאו גם מקומות סבירים. אם לא, צפויים לכם מפגשים עם קרציות במיטה ויונים בשירותים. גם ג`וקים, חולדות, יתושים, עכבישים ושאר חיות חביבות תזכו לפגוש כאן.
קשה מכל הוא המפגש עם האנשים. האתיופים הם האנשים הנפלאים ביותר והנוראיים ביותר שיש בעת ובעונה אחת. מצד אחד, הם חביבים וידידותיים ואין טובים מהם בהכנסת אורחים תמיד יזמינו אתכם לטקס קפה או לארוחה וידאגו לכם אם תהיו לבד באוטובוס.
מצד שני, כמעט בכל מקום ינסו לרמות אתכם ולהוציא מכם כמה שיותר כסף, ותמצאו את עצמכם מתמקחים על כל דבר ודבר (במיוחד על המחירים בבתי המלון משום שאפילו במקומות מכובדים יחסית אין מחיר קבוע).
מי שלא מתרגש מהקשיים צפוי לו טיול שהוא שילוב של הרים ונהרות, כנסיות ומסגדים, ובעיקר תרבות עשירה ושונה מכל מה שאנחנו מכירים.
גבולות:
אתיופיה גובלת בקניה מדרום, באריתריאה מצפון, בסומליה וג`יבוטי ממזרח ובסודן ממערב. ניתן להגיע אליה בטיסה, או ברכב מכיוון קניה. אין תחבורה ציבורית מקניה לאתיופיה, והאפשרות היחידה לעבור דרך זו היא במשאיות שיוצאות בכל יום בשיירה מאיסיולו עד מויאלה עיירת הגבול.
אקלים:
יש שתי עונות גשומות- 1. תחילת ינואר עד תחילת מרץ 2. יוני עד אמצע ספטמבר.
בטחון:
אתיופיה היא מדינה בטוחה יחסית למדינות אפריקה, ובכל זאת, לא מומלץ להסתובב לבד בשעות החושך. בערים הגדולות ובמיוחד באדיס אבבה יש פעילות ענפה של גנבים וכייסים, ובאזורי הספר פועלות לעיתים כנופיות שודדים חמושות. בנוסף, קיים האיום האיסלמי המוסלמים באתיופיה לא מסוכנים ולא מתייחסים לישראלים בצורה אחרת משאר התושבים, אבל צריך לזכור שהטרור האיסלמי מתפשט בעולם, ואתיופיה היא מדינה שקרובה למוקדי טרור.
אין תמונה
דברים חשובים שצריך לדעת
לוח שנה ושעון: לאתיופים לוח שנה משלהם ובו 13 חודשים: 12 חודשים בני 30 יום וחודש נוסף בן 5-6 ימים, תלוי אם זו שנה מעוברת. (במודעות של משרד התיירות האתיופי מופיעה הסיסמה: "אתיופיה - 13 חודשים של שמש"). בנוסף, ספירת השנים שלהם מפגרת ב-8 שנים אחרי הספירה המערבית, כלומר היום, ב-2003, אצלם השנה היא 1995. השעה באתיופיה היא כמו בישראל, אבל השעון אחר, הספירה מתחילה בזריחה. כלומר: 7:00 בבוקר אצלנו זה 1:00 אצלהם, 12:00 בצהריים זה 6:00 אצלהם וכן הלאה.
שפה:
השפה הרשמית היא אמהרית, ורוב תושבי המדינה דוברים אותה. חוץ ממנה יש עוד עשרות שפות. באדיס אבבה ובערים היותר מתוירות רוב האנשים מבינים אנגלית, אבל באזורים הנידחים יותר לפעמים תתקשו למצוא אפילו דובר אנגלית אחד.
אשרת כניסה:
ויזה עולה בסביבות ה-50 דולר, וניתן להפיק אותה בארץ, אבל צריך לקחת בחשבון שיש זמן מוגבל מרגע הוצאת הויזה ועד לרגע הכניסה למדינה. יש אפשרות להוציא ויזה בשגרירות אתיופיה בקניה, ומי שמגיע מקניה חייב לעשות זאת, כי בכל אופן אין שום אפשרות להוציא ויזה בגבול. הויזה תקפה לשלושה חודשים ויש אפשרות להאריך אותה באדיס-אבבה.
שעון
תחבורה
תחבורה: אוטובוסים: אתיופיה ידועה בעיקר באוטובוסים האיומים שבה - אוטובוס רעוע וחורק, ללא משענת לראש ועם צפיפות חמימה. האוטובוסים יוצאים תמיד בשעה מאד מוקדמת בבוקר, וכדאי להגיע לתחנה בזמן, אחרת תירמסו ע"י המון אתיופי זועם בדרכו לתפוס מקום (לרוב אם מגיעים מספיק מוקדם יתנו לכם להכנס לפני כולם כי אתם תיירים). את הציוד שלכם יניפו לגג האוטובוס ויבקשו כסף תמורת המטען. הסכום המקובל הוא 1-2 ביר, אבל לרוב מכם יבקשו יותר. חשוב להתמקח, אבל לפעמים עדיף להיות חכם מאשר צודק היו מקרים שתיקים פשוט "עפו" מהגג באמצע הדרך. המקומיים תמיד מעמיסים המון חבילות לתוך האוטובוס, ובין היתר גם די הרבה תרנגולות.
נסיעה מעיר לעיר לוקחת בד"כ יום שלם ולפעמים אפילו יומיים, תלוי כמה פעמים בדרך האוטובוס שבק חיים, או לחילופין עוכב במחסום של המשטרה. לא נוסעים בשעות החושך, ולכן יתכן מצב שהאוטובוס לא יגיע ליעדו המתוכנן אלא יעצור ללילה, ותצטרכו למצוא בית מלון ולחכות למחר. במקרה כזה כל המטען נשאר באוטובוס, ואתם נשארים בלי מברשת שיניים.
מוניות: אדיס אבבה- מוניות מנמל התעופה ולנמל התעופה עולות בין 20 ל-50 ביר. כדאי לצאת אל מחוץ לטרמינל כדי להשיג מוניות בזול ותמיד אפשר לומר לנהג המונית שתבחרו ב-mini bus, וזה כמובן מוזיל את מחיר הנסיעה. בתוך אדיס מוניות צריכה לעלות 10 ביר ושווה להתמקח.
גונדר: מונית לנמל תעופה עולה 40 ביר. ניתן לנסוע ב מוניות למרחצאות ול- goha hotel ב-30 ביר. לליבלה-הסעות לנמל התעופה עולות 30 ביר לאדם.
טיסה: אפשרות יותר נוחה ויקרה היא לטוס. חברת "אתיופיאן אירליינס" מפעילה טיסות פנים לערים הגדולות. בצפון זה בעצם מין "אוטובוס מעופף" שכזה, שטס כל יום במסלול קבוע ונוחת בכל תחנה. לדוגמה: מאדיס-אבבה עד אקסום (התחנה הסופית) הטיסה לוקחת שלוש שעות, עם נחיתות ביניים בגונדר, בהר-דר ולליבלה. יש דיל של החברה שמאפשר טיסות במחיר של 40$ מנקודה לנקודה התנאים למבצע הם טיסה בינלאומית עם "אתיופיאן" בעבר או בעתיד, השתתפות של שלושה אנשים לפחות וטיסה לפחות לשלושה יעדים. המטוסים קטנים ומקפצים, הכיבוד (כשיש) מזעזע, אבל הדיילים מאד נחמדים, ומעניין תמיד לראות את הבדלי התרבות. המטוס נוחת, חולף על פני בקתות קש ומחריד כמה עיזים מרבצן.
רכבת: הרכבת האתיופית מצטיינת באיטיות ובחוסר נוחות. הנסיעות ארוכות וצפופות ויש סכנה של כייסים. קיימות רק שתי מחלקות שניה ושלישית (לא ברור לאן נעלמה הראשונה). לא מומלץ בשום אופן לבחור במחלקה השלישית, המצב במחלקה השניה גרוע מספיק.
מחירי הכרטיסים דומים פחות או יותר למחירי האוטובוס, אבל הנסיעה לוקחת הרבה יותר זמן. מומלץ בתור חוויה חד-פעמית.
טיפים שכדאי לדעת
אוכל: לאתיופיה יש "מטבח" אופייני שאין בשום מקום אחר. ישנם אנשים שאוהבים את האוכל האתיופי, ולעומתם אחרים שבאופן קבוע נשארים רעבים. המאכל העיקרי הוא "אינג`רה", סוג של פיתה רטובה וחמוצה, שאוכלים עם תוספות של בשר או ירקות. האתיופים מתים על אינג`רה ואוכלים אותה יום יום, לתיירים קצת יותר קשה לעכל. לרוב היא מגיעה עם כל מיני רטבים משונים שרובם ממש חריפים. מכינים אותה מ"טף" צמח שדומה לחיטה. חוץ מזה יש בשר (בעיקר עיזים), דגים מטוגנים, ביצים והרבה ספגטי, שריד מהאיטלקים. השפעות איטלקיות נוספות הן ה"מקיאטו" (ברכה לחובבי הקפה) וה"פסטרי" - בתי קפה שמוכרים בעיקר מקיאטו ועוגיות ונמצאים באדיס-אבבה בכל פינה. הדבר שהאתיופים הכי מצטיינים בו הוא מיצי פירות: מנגו, תפוזים, אננס וגויאבה, ומה שהם הכי אוהבים - פפאיה ואבוקדו.
באדיס-אבבה אפשר למצוא את רוב סוגי המזון, אבל בשאר המדינה המבחר מצומצם ודי קבוע. והכל, אבל הכל חריף. המחירים זולים וכמעט הכל עולה 4 ביר.
תקשורת עם המלצר היא לא עניין פשוט, אפילו אם אתם מדברים באמהרית. המלצרים מקפידים לא לרשום אף פעם את ההזמנה, ולעיתים נדירות מקבלים בדיוק את מה שמבקשים. מילת הקסם היא סבלנות.
מטבע:
המטבע הנהוג באתיופיה הוא "ביר", שמחולק ל-100 סנט. טרוולר-צ`קס ניתן להחליף ללא בעיה בבנקים באדיס-אבבה, וכמו כן בערים הגדולות (אם כי שם יתכנו שערים נמוכים). לכרטיס אשראי אין כיום שימוש בכלל באתיופיה, חוץ מאשר במשרדים של חברות תעופה, וגם זה לא תמיד. אין אפשרות בשום מקום למשוך כסף באמצעות כרטיס אשראי ולכן מומלץ להגיע עם הרבה כסף במזומן או בטרוולר-צ`קס. עלויות המחייה באתיופיה זולה למדי. מחירי המלונות לתרמילאים נעים בין 10 ביר (עבור "מאורת עכברושים") ל-60 ביר (עבור חדר עם מקלחת עם מים חמים). האוכל גם הוא זול, אם כי לעיתים טעמו בהתאם. דברים זולים נוספים הם שירותי הדואר ופיתוח תמונות. לעומתם מחירי הטלפון והאינטרנט יקרים במיוחד.
ציוד:
באופן עקרוני, אין צורך בציוד מיוחד לאתיופיה (חוץ מכל ציוד התרמילאים הרגיל) מלבד אולי ספריי נגד חרקים לשימוש בחדרים בבתי המלון, ואת זה אפשר לקנות גם שם. למי שמתכנן לישון בטבע (בטרקים או בדרום אתיופיה למשל) מומלץ להביא אוהל, שק שינה וציוד בישול. למי שמתכוון רק לטייל בצפון אין צורך באוהל, כי באתיופיה אין אכסניות לקמפינג אלא רק בתי מלון.
תפוזים
בריאות, תקשורת וכביסה
בריאות: אתיופיה היא אחת הארצות הכי פחות מפותחות מבחינה רפואית במזרח אפריקה. כל המחלות של מדינת עולם שלישי באפריקה רווחות גם כאן, ובאזורים מסויימים הסיכון לחטוף מלריה הוא גדול. את המים כמובן אסור לשתות, ורצוי להצטייד בהרבה חומרים לטיהור מים, כי ישנם אזורים שבהם אין שום אפשרות למצוא מים מינרליים. במקרה של צורך בעזרה רפואית, אין בית חולים ברמה מספיק גבוהה. בדרך כלל מומלץ לפנות במקרה כזה לשגרירות הישראלית, ובמקרה הצורך אפילו להגיע לניירובי בקניה, שם נמצא בית חולים ברמה גבוהה.
את החיסונים עושים בדרך כלל במשרד הבריאות, מי שטייל בדרום אמריקה לפני כן לא צריך לעשות חיסונים נוספים: החיסונים שעושים: צהבת A ,צהבת B, טיפוס הבטן,טטנוס.
תקשורת:
טלפונים קיימים בכל הערים הגדולות, אבל המחירים בשמיים. השיחה הכי זולה מאדיס-אבבה לישראל עולה כדולר לדקה.
האינטרנט גם הוא יקר ועולה 75 סנט לדקה. יש לא מעט מקומות עם אינטרנט באדיס-אבבה, אבל ברובם יש בין מחשב אחד למקסימום חמישה. בצפון ניתן למצוא אינטרנט במקומות מסויימים, אבל המחיר כפול מאשר באדיס. שירותי האינטרנט לא כ"כ מפותחים כאן אבל בכל זאת אם אין מאיפה להתקשר זה יכול לעזור.
מכתבים מגיעים לישראל במהירות מפתיעה, במחיר של בערך 4 ביר למכתב. חבילות פחות מומלץ לשלוח אבל זה אפשרי.
טלפונים: בדרך כלל המחירים די מופקעים כאמור ויש גם קשיי תקשורת. מספר מלונות מאפשרים להתקשר אבל המחירים גבוהים, לפעמים יש בעיות גם למי שמתקשר מהארץ.
כביסה:
כמעט כל מלון עושה כביסה. המחיר מחושב לפי מספר הפריטים ולא לפי משקל: מכנסיים-3 ביר, תחתונים-ביר, חולצה -2 ביר וגרביים-חצי ביר.
המידע נכון למאי 2002. (חלק מהתמונות צולמו ע"י יאיר רובינשטיין,באדיבות אתר "למטייל").
דואר
אדיס אבבה
בשביל רוב התרמילאים אדיס אבבה היא בעיקר נקודת מעבר בין הצפון, הדרום והמזרח, והביקור בה מאפשר תקשורת עם הבית, אוכל קצת יותר מגוון ומים חמים במקלחת. רוב המטיילים משתדלים לא ``להיתקע`` בעיר יותר מהנחוץ, אבל מי שיקדיש לה קצת יותר תשומת לב יגלה שמתחת לפני השטח, אדיס אבבה היא עיר מענינת ומלאת הפתעות."אבבה" באמהרית = פרח. "אדיס" באמהרית = חדש. "אדיס אבבה",היא הפרח החדש, ועיר הבירה של אתיופיה. זוהי העיר הגדולה והמפותחת ביותר במדינה, אבל עדיין רחוקה מלהגיע למודרניות של ערי בירה אחרות במזרח אפריקה. מחשבים ואינטרנט הם כבר לא מצרך נדיר כבעבר (אם כי בהחלט איטי וגם יקר) אבל כרטיס אשראי, לעומת זאת, הוא עדיין חפץ חסר שימוש כמעט לחלוטין.
אין תמונה
צפון אתיופיה
בצפון אתיופיה ארבע נקודות תיירות עיקריות: אקסום, בהר-דר, גונדר ולליבלה. את הדרך ביניהן אפשר לעבור באוטובוסים (נסיעה של יומיים ממקום למקום- האוטובוסים האתיופים לא נוסעים בלילה, לכן האוטובוס עוצר ללילה באחד הכפרים, ולמחרת בבוקר ממשיך לנסוע. את הלילה מבלים באיזה מלון מעופש, וצריך לזכור לקחת את מברשת השיניים אתכם כי כל הציוד נשאר על גג האוטובוס.) נוח ומהיר יותר לעבור את הדרך בטיסות פנים - שווה לברר במשרדים של "אתיופיאן-אירליינס" יש להם מבצעים שמאפשרים לפעמים לטוס במחיר של 40$ לטיסת פנים ואז זה בהחלט משתלם.אין תמונה
דרום ומזרח אתיופיה
דרום אתיופיה: הדרום של אתיופיה הוא אזור פראי בו חיים בני שבטים שונים כבר אלפי שנים עם אריות שמתחבאים בין השיחים ותנינים עצלים מתחממים בשמש. אזור בו הלבוש הוא עורות של עיזים, הבתים עשויים מענפים ופרות יכולות להוות עילה למלחמות.
אתיופיה באופן כללי היא לא ארץ קלה לתרמילאים, ואחת כמה וכמה הדרום, שהוא החלק הכי פחות מפותח במדינה. אפשר לטייל בו בתחבורה ציבורית, אבל ישנם אזורים שהאפשרות היחידה להגיע אליהם היא ברכב.
מזרח אתיופיה:
מזרח אתיופיה הוא חבל ארץ מוסלמי מאד, שונה מאד מהצפון הנוצרי והדרום השבטי. יש בו שתי ערים גדולות עיקריות: הראר ודיר-דאווה. על השווקים ההומים, נשים בצעיפים ססגוניים, מסגדים מרשימים, עשרות גמלים וצבועים ועוד.
אין תמונה
