הערבה חסרת הטעם, חסרת הריח, האם לא ניתן למצוא בה מין החן, האם היא מלאה בדופי? ומה לגבי הלולב העומד כגאה, עם טעם אך ללא ריח, האם יש בו רק מין הרבב? וההדס, בעל ריח אך ללא טעם, בוודאי אם נחשוב טיפה, ניתן יהיה למצוא בו משהו מפאר היצירה.
כולנו רואים עצמנו כאתרוגים; חכמים, מצחיקים, טובים ויפים, בעלי בינה, ומראה מלבב, ועל כן מה קל לנו לבחור אף באתרוגים, שמנמנים מדושנים ובעיקר מושלמים כבני זוג. לחיות חיים נפלאים במארז אתרוגים, להוליד אתרוגיגים קטנים, יפים וחמודים ובעיקר מושלמים.
השונה מאיתנו מאיים עלינו ועל כן קל לנו יותר לראות בו כפחות טוב, פחות חכם, פחות מוצלח בעיקר כנחות מאיתנו. וזה לא משום שנתנו הזדמנות, זה לא מפני שניסינו לראות את שלל גווניו, לחקור את רצונותיו, אלא משום שהסקנו מסקנות שבעצם גווניו לא מתאימים לנו כלל.
אנו נוטים לקבל את מגרעותינו, ולהעצים את מגרעותיו של האחר, אנו מזלזלים בשונה. אנו רואים עצמנו כפתוחים אך למעשה אנו פתוחים למעשינו מחשבתנו ורצוננו וכלל לא פתוחים לאחר. כל קבוצה מוצאת לעצמה את השעיר לעזאזל.
אך השורה התחתונה היא; כולנו מינים שונים בעלי טעם שונה, הרגלים שונים ורצונות שונים, ובל נשכח כולנו מקשה אחת, יש מקום לכולם.
