מה היה הרגע הכי משמעותי בשירותך?
"סוף מסלול הלוחם בצנחנים, שבו עוצבה דמותי כלוחם בגדוד 202. זו הייתה ההתמודדות הראשונה עם אתגרים שונים, תרבות חדשה, קשיים, דילמות ומוסר. המסע המסכם חרוט בזיכרוני היטב, איך חצינו את הארץ מהצפון עד המרכז".
מהו התפקיד החשוב ביותר שעשית בצבא?
"כשסיימתי את תפקידי כסמח"ט צפונית בעזה, בשנת 97', התבקשתי להיות מפקד יחידת הגששים. לא הסכמתי בהתחלה, זה היה רחוק ממני. הכרתי אותם רק בפעילות המבצעית ולא הייתי חשוף למציאות שבה הם נמצאים. אחרי שבוע וחצי נפל האסימון, וגיליתי שאני יכול לתרום ללוחמים ולקדם את האוכלוסייה. זה התפקיד הכי משמעותי שלי לאורך 31 שנות השירות, כי הוא משלב תרומה מבצעית ותרומה לקהילה הבדואית, שנמצאת במקום שולי בתודעת הממסד ובהזנחה ממושכת בהשוואה לאוכלוסיות אחרות. אני שמח שפעלתי לקידום ולשילוב הלוחמים הבדואים".
איזו מזכרת השארת מאחוריך?
"כתבתי חמישה ספרים בנושא הבדואים בנגב במהלך השירות, כי רציתי להעביר את המטען לאחרים, שידעו להכיר ולהוקיר את המגזר ואת תרומתו. שמות הכרכים הם 'מחוללי השינוי בחברה הבדואית', 'שירות הבדואים בצה"ל', 'התיישבות ועיור', 'חברה ומשפחה' ו'אמונה ומנהגים'".
מה עשית בחופשה האחרונה?
"לפני ארבעה חודשים עשיתי סיור ג'יפים עם משפחות של מטה פיקוד הדרום בנגב. יצאנו מבאר שבע דרך פארק גולדה, נסענו לאזור תמנע, וישנו בעוצבת אדום. סיימנו את הטיול בחוות הגמלים בממשית, סמוך לדימונה. הנוף האהוב עליי הוא מרחבי הנגב הקסומים. המרחבים, הדממה, השלווה. את רוב שירותי הצבאי עשיתי בו, והעתקתי את ביתי לבאר שבע, בשל האהבה הגדולה לנגב".
מה הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה מגיע הביתה?
"יושב עם אוהד, בני בן ה-11, ומשחק אתו בפלייסטיישן. הוא תמיד מנצח אותי, אבל זה עדיין כיף. כמובן שהתפקיד התובעני פוגע במשפחה. עכשיו התחלתי בתפקיד במשרד הביטחון וזה גם מחייב נסיעות ארוכות והיעדרויות מהבית, אבל לא באותו היקף כמו שהיה במדים. עכשיו אני מנסה להעניק את כל מה שהחסרתי במהלך השירות, ושמתי לעצמי מטרה - לנצח את אוהד בפלייסטיישן לפחות פעם אחת".
