את הטור האחרון החלטתי להקדיש לרווקים שבנינו. לאלו שחושבים שהם יודעים הכול, לאלו שמחפשים בכוח את האהבה, לאלו שרגועים מדיי בקשר לבן זוג שעוד ינחת מהשמיים, לאלו שפגעו, לאלו שנפגעו ובכו עד שכבר לא נשארו דמעות, לאלו שיודעים להגיד שכולם מחפשים את אותו הדבר, אבל לא מבינים את זה בעצמם. לאלו שהחליטו לקפוץ למים עמוקים מידי ולא הבינו איך איבדו את הידיים והרגליים, ולאלו שיושבים עכשיו וחושבים "איך אני עוד רווק"... הטור- מכתב אומנם נכתב בלשון נקבה, אך הוא מוקדש כמובן גם לכם הרווקים הגבריים שבחבורה..
לך הרווקה, שתמיד תדעי שאת הכי בעולם- מיוחדת, שנונה, אמיתית, טובה, רומנטית, מחבקת, נוגעת וסקסית. שתדעי שמה שאת עושה בחייך בא מאהבה גדולה, וכשיבוא האחד שראוי לך, הוא ידע להעריך את היכולת שלך לתת ולא יתרחק.
אל תכעסי על מישהו שלא עמד בציפיותייך או בתקוותיך, הן לא תמיד הציפיות והתקוות שלו. דעי לקחת אחריות על מעשייך והחלטותייך, ולעולם אל תשכחי לעשות את הטוב ביותר בשבילך. בלי אשליות, בלי הורדה מערכך, בלי מעשים שלא תואמים את דרכך. היי נאמנה לעצמך!
דעי שמי שנמצא איתך בצורה זו או אחרת והולך עם אחרות- לא שווה אותך. דעי שמי שמכאיב לך וגורם לך לבכות, אך ממשיך ללכת מבלי לאסוף אותך לחיקו, עד שהכאב יעבור-הוא לא האחד איתו את צריכה להיות.
דעי שאין כמוך, את מספר אחת. אם מישהו לא מעוניין בך, פשוט התרחקי, הביני שהוא לא האחד, המשיכי הלאה מבלי להיעלב, מבלי להתרגז, אלא עם ההבנה שהאחד פשוט עוד לא הגיע, וכשהוא יגיע, תביני שהיה שווה לחכות ולפעמים גם להדחות....
דעי שזה שיגיד לך שהוא רוצה לנסות ולראות מה יכול להיות ביניכם, אבל ברגע שאת מתקרבת, נוגעת ונותנת מעצמך, מבין שהוא בעצם לא ממש רוצה כמוך, הוא לא האחד איתו את צריכה לנסות.
הביני שהכול קורה לטובה, הכול מסיבה, אפילו אם את כרגע לא רואה אותה. בדקי אחורה בחייך את המשפט הזה ותביני עד כמה הוא נכון.
זכרי תמיד שאהבה לא לוקחים בכוח, גם לא בדיבורים, אהבה מגיעה מבפנים. אל תכריחי אותה לבוא, אל תבקשי אותה ממישהו שלא מרגיש אותה בתוכו, ואל תמשיכי לקוות שאותו אחד פתאום יסתכל בעינייך היפות, ישכח את מה שהיה ויתאהב.
המשיכי בדרכך- אם לא יראה לתוך עינייך ויוותר לך על טעויותייך, עדיף שימשיך ללכת. אחלי לו דרך צלחה, קחי את מזוודת חייך וצאי חזרה אל העולם שאוהב אותך על מי שאת, ומבין שגם את לפעמים טועה בדרכך, בהחלטותייך ובמעשייך, אך הוא זוכר לך את כל אותם דברים שבגללם הוא ביקש להיות קרוב אלייך. .
דעי שיום יבוא והאחד יגיע, אבל עד אז למדי להיות עם עצמך. אהבי את עצמך ופרגני לעצמך על החיים שאת בונה לך, על ההישגים שרכשת ועל היותך מי שאת. אל תתני לאף לאחד לתת לך להרגיש שאת שווה פחות, שאת חונקת, מפריעה או לא קוראת אותו נכון. אם הוא היה ברור- היית יודעת לקרוא, אם הוא היה רוצה כמוך- את לא היית חונקת. דעי לקחת את הדברים בצורה הנכונה ואל תתבלבלי, אך עם זאת אל תמהרי לכעוס, אם הוא לא רוצה כמוך- למה את איתו?
והכי חשוב- תיהני והרבה. דעי לבקש סליחה מהאנשים בהם פגעת, אך דעי להעמיד אותם על טעותם כשהם פוגעים בך, אפילו כשהם לא מתכוונים. קחי את הדברים בקלות, אהבי את החיים ותיהני מכול מה שהם נותנים- הם נותנים הרבה, אפילו כשלא מבקשים..
תודה לכם על הפרגונים, תודה לאבי המדהים אותו אני מעריצה, על התמיכה שלו בצעדיי הראשונים בכתיבה (בקרוב הספר...), תודה לכל אלו שלימדו אותי שבאהבה אין חוקים, תודה למאיצ'ו, חברותיי ואחיותיי שתמיד מזכירות לי מה אני שווה, גם כשאני חוזרת אחרי סוף שבוע מבולבל בחו"ל, בוכה. ותודה לשניכם שנתתם לי את מה שהייתי צריכה. תודה.
