אילו תכונות חשובות בעינייך למילוי התפקיד?
"האחריות שלי היא לקיים קשר קבוע עם ארגוני סיוע בינלאומיים ועם הפלסטינים עצמם. צריך לטפל בבקשות ולהיות מאוד אחראי בהתנהלות מול הגופים הגדולים. חייל במת"ק חייב להיות מנומס, לדעת לדבר - אבל גם להקשיב לצד השני. מי שמגיע לכאן עם דעות קדומות נגד הפלסטינים, משתנה והופך לאדם אחר אחרי המגע היומיומי הזה איתם. חייבים להיות אנשים סבלניים, סובלניים, ייצוגיים ונחמדים, שאוהבים לעזור לזולת. יחסי הציבור, האדיבות והחיוך ברגע הנכון הם חשובים מאין כמוהם, בשל הרגישות הרבה של התפקיד. אסור בשום פנים ואופן להיות תוקפני, פוגע או מזלזל".
איזה תחביב את מזניחה בזמן האחרון?
"האהבה שלי תמיד הייתה עיתונות. הייתי עורכת בעיתון בית-הספר, ואני מתכננת לעסוק בזה אחרי השחרור. החלום שלי הוא להיות כתבת לענייני חוץ בעיתון גדול, ובכך להבין, לדעת ולהיות מעורבת במתרחש. בינתיים אני רק מקפידה לקרוא עיתונים בכל בוקר".
מתי הרגשת שיש לך השפעה על המציאות?
"כשהגעתי בתחילת שירותי למנהלת התיאום והקישור בעזה, היו שם המון בקשות ישנות של פלסטינים שלא טופלו, ופשוט נחו להן בערמה בלי שמישהו ייקח אותן תחת אחריותו. בעזה שולחים בקשות רבות לכניסה לשטחי ישראל, וזמן קצר לאחר שהגעתי דאגתי לסדר אותן ולטפל בכולן. אני מאוד אוהבת לעבוד, וחשובה לי אישית העבודה במת"ק. לכן הרגשתי טוב עם העובדה שיכולתי לשנות שגיאות של אחרים".
מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת חוזרת הביתה?
"קודם כל אני מיד נכנסת להתקלח, לנקות את עצמי מכל האבק של השבוע. אחר - כך אני אוכלת קצת אוכל של אבא, ואז לישון כמה שעות כדי לאזור כוחות לבלות".
איזו דמות השפיעה עלייך במיוחד?
"המפקד שלי בעזה, אורי זינגר, תמך בי מאוד בתחילת הדרך והעביר אליי את האהבה והמסירות שלו לעבודה. הוא לא היה ישן לילות כדי לדאוג לבקשות של ארגונים פלסטיניים, ואת המוטיבציה שלו לקחתי אתי הלאה, לתפקיד הזה".
