לפעמים נדמה שהם בכל מקום. נערים מורעלים, על חצי ב' ועם חולצות סוף מסלול, גומאים עשרות קילומטר בריצת אמוק עצבנית, ככה סתם, באמצע היום. כאילו אין ספות טלוויזיה שמחכות לישבנם הבטל, כאילו אין המון שיעורי בית להכין וכאילו רביצה בבתי-קפה היא כבר לא הדרך האידאלית להעביר את הזמן. הם רצים. לאן? קשה לומר. הכיוון הכללי - הבקו"ם. מניפים אלונקה ביד קלה אחת, ג'ריקן צה"לי ביד השנייה, וצווחים משהו בסגנון -"קשה יש רק בלחם, וגם אותו א-ו-כ-ל-י-ם!!!".
ההערכות מדברות על עד 10 אחוז מבין המתגייסים הקרביים (רובאי 03 עד 07), שהרעל הוביל אותם למצוא את עצמם בתסריט הדומה לזה שתואר כאן. ביחידות המיוחדות כבר מדובר על כ-80 אחוז שמצטלמים לתמונת החוגר כשהם מאומנים קשות, לפעמים אפילו קשות מדי.
לא מעט מהמלש"בים מגיעים ליום הגיוס כשהם סובלים מפגיעות אורתופדיות שונות, שנגרמו להם בעקבות ההכנה האינטנסיבית לגיוס. בין ריצה להיתלות על סככות בחוף הים, קשה שלא לתהות האם הרעל הצבאי שמיוחסות לו, בדרך כלל, סגולות חיוביות, לא עולה להם לפעמים במחיר כבד מדי.
צנחנים זה המינימום
אבל כדאי לקחת בחשבון שלא כל מי שמתזז בחולות פעמיים בשבוע, מתכוון לרוץ על הג'בלאות בשלוש השנים הקרובות - יש מי שפשוט נהנה מפק"לי כוח וצווחות "כן, המפקד!" בשפתיים נוטפות זיעה. "אני בכלל בונה על מודיעין", מבשר גל גורן מטבעון, שמזיע השנה במסגרת "עמית לכושר". הרוב, כאמור, עדיין מזדהים יותר עם "צנחנים זה המינימום", כפי שמגדיר זאת רועי הראל מראשון לציון, בנם של ראש אג"ת, האלוף יצחק (חקי) הראל, והקפ"צית לשעבר, סא"ל (מיל') דפנה הראל, כשהוא עוטה על עצמו את דגל ישראל לקראת המסע המסכם.רועי הוא אחד מ-800 בני הנוער המתאמנים מדי שנה ביותר מ-40 סניפים ברחבי הארץ של "עמית לכושר", המרכז הישראלי לקראת גיוס שהקים עמית טלמון לפני כעשר שנים. "כשהשתחררתי החלטתי שהחזון שלי הוא לקחת חבר'ה ולהכין אותם להתמודדות הראשונה בצבא", מספר טלמון, לוחם השייטת לשעבר.
תוכנית ההכנה שלו מבוססת על עשרה חודשים של אימונים הכוללים מסעות, ריצות, פגישות עם לוחמים ועוד. כדי להשתתף בה יהיה על המעוניינים (אחרי שישלמו, כמובן) להציג אישורים החתומים בידיהם, בידי הוריהם ובידי רופא. עד כמה ההכנה עוזרת? "ברור לי שמי שמסיים פה קורס לא יהיה מחר רמטכ"ל", הוא צוחק, "אבל יש לו כלים שאין לאחרים. בשבועות הראשונים, לפחות, יהיה לו קל יותר".
ברוב המרכזים ציפתה למלש"בים לפחות אכזבה אחת - מי שחשב שבאימונים יפגוש המוני בחורות אתלטיות (ואולי גם פנויות), נאלץ להתפכח. רוב מנהלי המרכזים מדווחים על שיעור של 5 עד 15 אחוזי חניכות, אך בשטח נדמה שהנוכחות הנשית מצומצמת בהרבה. "כל הבנות אותו דבר, לא באות כל השנה, ורק אתמול כשהייתה ארוחה, הן באו", ביארו את הסוגייה החבר'ה התל אביבים של "עמית לכושר".
תנועת "אחריי!" יוצאת דופן (גם) בתחום הזה. אצלם מדווחים שהמין הנשי שולט בכ-30 אחוז מסך המתאמנים. "הבנות שלנו הן פייטריות, יוצאות דופן", מעיד ד"ר זוהר שדה, בעבר לוחם בסיירת מובחרת וכיום המפקח הארצי על הפעילות הגופנית ב"אחריי!". "בגילאים האלה בנות בדרך כלל לא מזיזות את עצמן, ואם כן, אז לא בגלל שהן מחפשות גיוס משמעותי".
אין תמונה
מי מפקח על המדריכים?
אבל מי מפקח על היוזמות, על תוכניות האימונים ועל הכשרת המדריכים? מי שומר שהנערים לא ייפגעו ממאמץ יתר? והאם הורים ששולחים את בניהם ובנותיהם הרכים לקורס הכנה לצה"ל יכולים לישון בשקט? כיום אין אף גוף שמפקח על משוחררים קרביים טריים, שמחליטים להריץ ילדים עם אבנים בילקוטים על החוף. לחלקם אין שום הסמכה לאימון גופני, אך השירות הנוצץ שמאחוריהם מושך אליהם תיכוניסטים מורעלים."אין ספק שמי שהוא בוגר צבא או סיירת אינו מוסמך להיות מאמן כושר, ומדברים על זה כבר 16 שנה", אומר יובל עילם מתוך היכרותו הארוכה עם התחום. "אני אשמח אם תהיה הנחיה מראשי צה"ל, שתקבע שיש לעבור את ההכנה אצל אנשים שמוסמכים לזה. הרי הרבה פעמים, בכל מיני מסגרות, החניכים נקרעים כבר באימונים הראשונים. קל למדריכים לקרוע להם את הצורה, לתת להם אלונקות ושיהיו תפוסים כל החודש. שירגישו שהם עשו משהו. אבל כל כיווץ שריר זה פציעת ספורט קלה, אנשים שוכחים את זה".
ושרירים תפוסים זה עוד כלום. בין הנזקים האפשריים תוכלו למצוא גם: כאבי ברכיים, כאבי גב, שברי מאמץ, ובעיות אורתופדיות רבות אחרות. "זה פשע שחוק הספורט לא מתייחס ולא נאכף לגבי הכנה לקראת גיוס", זועם ד"ר שדה מ"אחריי!". "הגיע הזמן לעשות סדר בדברים האלה, זה מספיק חשוב. אין סיבה שלא יהיה מפקח ארצי סביב הנושא".
גם בצבא התופעה מוכרת. "זו סוגייה מאוד בעייתית", מודה סרן ד"ר קובי מורן-גלעד, רמ"ד בא"חים ובט"רים בענף הרפואה של מז"י. "אם שברי מאמץ או פגיעות של שימוש יתר מאובחנים במהלך החודש הראשון לשירות - ואני מתייחס בעיקר להכשרות לוחמים, רוב הסיכויים שזה לא כתוצאה מההכשרה. במקרה של טירון עם שבר מאמץ בשבוע השני להכשרה, הרופא יחפש אצלו את ההכנה לפני גיוס, כי זו בדרך כלל הסיבה. זה לא כל-כך פשוט, כי אלה דווקא הטירונים עם המוטיבציה הגבוהה, והרבה פעמים הם מנסים לנשוך את השפתיים ולא להתלונן".
אתם נתקלים בהרבה מקרים של טירונים שמתגייסים פגועים בעקבות הכנה לגיוס?
"לא מעט. אני לא יודע לתת מספר מדויק, אבל התופעה קיימת. זה לא משהו זניח. חשוב גם לזכור שאנחנו בוחנים רק את שברי המאמץ, ולא הרבה פגיעות אורתופדיות אחרות הנגרמות ממאמץ יתר".
"פועלות היום תוכניות טובות ותוכניות מאוד גרועות של הכנה לקראת גיוס", מצטרפת לדבריו רס"ן שרביט. "הבעיה היא שאין עליהן שום בקרה, והן אפילו לא תמיד מועברות על-ידי מורים לחינוך גופני. אחר-כך אנחנו רואים נזקים ושברי מאמץ בשבועות הראשונים של הטירונות, שזה בטח לא מהטירונות".
משנה: תקן, זה כל מה שצריך
חיילים שעשו קורס הכנה מספרים על היתרונות והחסרונות
רב"ט אוריה לוי מיחס"ר נח"ל התגייס במארס 2004, אחרי שנת אימונים ב"עמית לכושר". "עשיתי את זה בשביל להיכנס לכושר, לאו דווקא כדי להגיע לסיירת או משהו", הוא אומר.עד כמה אתה מרגיש שההכנה עזרה לך במהלך השירות?
"כל אחד מסתכל על זה אחרת: יש לי חברים שמסתכלים אחורה ואומרים שהם סתם הוציאו כסף על משהו שאחר-כך היה להם ממילא בצבא, אבל אני נהניתי. למדתי הרבה על כושר גופני, וגם ספגתי קצת רעל, ללמוד לא לוותר לעצמך".
היית ממליץ לבני נוער לקראת גיוס להתאמן במסגרת של כושר קרבי?
"יכול להיות שבגיבושים זה עוזר, אבל זה לא משהו הכרחי כדי להצליח. אפשר להגיע ולהצליח גם בלי זה".
רב"ט אור, היום בקורס צוללות, התאמן במסגרת פחות מוכרת שמדריך דותן רוזנבליט בספורטק בתל אביב. "זה עזר לי לשמור על הכושר, ומצד שני לא היה עומס פיזי אדיר", הוא מספר.
מה הרגשת שהיה הכי רלוונטי לשירות שלך?
"הכושר, כמובן, וגם הניווטים, אף שבצבא הם נראים אחרת לגמרי. באופן כללי היה כיף, זה תרם לי הרבה, ובלי שטויות של צבא ואבנים בתיק. אני ממליץ".
סגן עומר טוטויניק התגייס לקורס טיס אחרי שנתיים של אימונים ב"מרכז החינוכי יובל עילם", ומזה שמונה חודשים משמש כסמ"פ בגדוד 932 של הנח"ל. "הגעתי למרכז של יובל דרך חברים, והוא לימד אותי המון על החיים בכלל", הוא אומר.
במה הרגשת שההכנה עזרה לך?
"קודם כל, התגייסתי עם חברים שהתאמנו אתי לפני הגיוס, וכשנכנסים כמה חבר'ה ביחד לאוהל זה הרבה יותר נוח מאשר לבוא לבד. ההכנה גם שיפרה לי את הכושר - לפני כן שנאתי לרוץ, והיום אני רץ גם כשאני חוזר הביתה. אבל ההכנה נתנה לי בעיקר דברים יותר מנטליים. כשמדברים אתך על מה שאתה הולך לעבור, אתה תמיד יותר מוכן".
היום בפלוגה שלך יש הרבה חיילים שעברו הכנה לפני הגיוס?
"פחות. כשהתגייסתי לקורס טיס היו שם יותר אנשים שהתאמנו קודם, אבל בגדודים אני חושב שיש פחות כאלה".
היית ממליץ למלש"בים להתאמן במסגרת של הכנה לגיוס?
"אני אישית, כן. בסופו של דבר יש לי חבורה של חברים טובים שהתגייסו אתי והקלו עליי, וגם בתחום הכושר יש בזה יתרון".
אין תמונה
