שנתיים עברו מאז מלחמת יום הכיפורים הטראומטית, והסכם נחתם בין ישראל למצרים. הפשרות האלו, מעבר למשמעותן הצבאית והמדינית, השפיעו על מערכת היחסים בין ישראל לכלל מדינות ערב. חיים רביב, כתב "במחנה" לענייני ערבים דאז, סיקר בעבור קוראינו את מצב השליטים, את יחסי הגומלין ואת המדיניות של לוב, סעודיה, מצרים, עיראק, ירדן, אלג'יריה, סוריה ולבנון, נכון לשנת 57'.
מצרים, בהנהגתו של אנואר סאדאת, היא בעלת מעמד עדין ביותר בעולם הערבי, זוכה לסולידריות אבל מעוררת תגובות שליליות, בשל היותה המעצמה הצבאית הגדולה ביותר. מתבוסתה במלחמת ששת הימים נהנית סעודיה, שמעמדה בעולם הערבי התחזק. פאהד, יורש העצר הסעודי, מנסה לשחק תפקיד בסכסוך בין עיראק לכווית ודוגל במאבק מזוין לחיסולה של מדינת ישראל.
אלג'יריה מיתנה את דעותיה, ולוב, בהנהגתו של מועמר קדאפי, מנסה לנצל את אמצעיה הכספיים כדי לכפות את דעותיה ומדיניותה היומרנית על יתר מדינות ערב. עיראק עדיין בודדה, בשל המשטר הקשוח של הבעת' והסכסוך על חלוקת מי נהר הפרת. סוריה להוטה לשרוף את הגשרים עם קהיר, ירדן מסויגת וזהירה, לבנון מושפעת מהתרוממות הרוח הערבית וארגוני המחבלים הפלסטיניים מנסים לזכות באהדה. ואל תגידו שלא הזהרנו אתכם לפני 30 שנה.
