מהו הרגע בשירות שבו חשת סיפוק רב?
"אני מרגיש ככה בכל פעם שחוזרים מפעילות. כשאתה חוזר בשש בבוקר מזיע ומטונף, אחרי קילומטרים רבים ומפרכים של הליכה, זה הסיפוק הכי גדול שיכול להיות. במיוחד באזור הזה, של יהודה ושומרון, ובקרבה לערים מרכזיות בארץ, אתה מרגיש שההימצאות שלך היא חיונית ושיש לדברים שאתה עושה השפעה ישירה על ביטחונם של תושבי הסביבה".
מה הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה מגיע הביתה?
"בגדול, הולך לישון. אבל עוד לפני זה, אני מתקלח, כמובן. בשבוע שלם בשטח, לא תמיד יוצא לי להתקלח יותר מדי".
מתי לאחרונה הרגשת שהמערכת מקובעת מדי מבחינתך?
"יש מצבים שאני נתקל בחיילים שאני יודע שיש להם בעיות אישיות או בעיות ת"ש מיוחדות. אני מבין אותם ורוצה מאוד לתת להם יותר, אבל לפעמים המגבלות הצבאיות חוסמות אותי".
מהו הפחד הגדול ביותר שלך, במסגרת השירות?
"אני מפחד על החיילים שלי. מפחד שיקרה להם משהו תחת פיקודי שלא תלוי בי. אני יודע שכשזה תלוי בי, כשהעניינים בידיים שלי, אני מרגיש ביטחון".
מה היה הרגע הכי משמעותי בשירותך הצבאי?
"סיום קורס הקצינים. מאז הגיוס ראיתי את קורס הקצינים כמשהו שאני אגיע אליו, ובכל זאת - כשהתחלתי את הקורס לא האמנתי שאסיים אותו. בסוף הקורס הסתכלתי על הדרגות, והייתי בשוק מטורף. פתאום אני קצין, פתאום קיבלתי מחלקה, פתאום יש לי כזאת אחריות בידיים".
מתי לאחרונה שברת עם החיילים שלך את השגרה הצבאית?
"לא מזמן היינו בטיול מחלקתי באילת. ביקרנו את המשפחה של רב"ט תום דקל ז"ל, חייל מהמחלקה שנהרג בפעילות לפני מספר חודשים, ומאז אנחנו בקשר הדוק עם משפחתו. זו הייתה אחת משבירות השגרה הכי טובות שהיו לי בשירות - להיות על אזרחי עם החיילים שלי".
מתי לאחרונה התעצבנת ממשהו שנאמר על היחידה שלך?
"אני מתעצבן בכל פעם שמדברים על המחלקה. אני לוקח אישית כל דבר הכי קטן שאומרים על החיילים שלי. אני מודה שקשה לי לשמוע דברים כאלה".
