איך אתה מבלה את חופשת הפרישה שלך?
"אני עוזר למרכז המזון במשימת ההתנתקות. מפקד המרכז, אל"ם יוסי מדר, מכיר אותי, את היכולות שלי ואת השגעונות שלי. הוא יודע שאני אחד כזה שעובד מסביב לשעון, ולכן הוא מינה אותי להיות אחראי על כל המזון באזור רצועת עזה. התפקיד שלי הוא לוודא שקבלני המזון עושים את עבודתם. אני גם מחזיק אצלי באוטו מלאי של ארוחות, וכל יחידה שנתקעת בלי ארוחה, אני מגיע ועוזר לה באופן מידי. כשהקימו את כל המחסומים באזור, נהגתי להסתובב ביניהם ולתת לחיילים שעמדו כל היום בשמש שתייה קרה וצ'ופרים. הם קיבלו אותי בהתלהבות ובשירים".
יש רגעים קשים במהלך העבודה, בהם אתה מרגיש שאתה על סף ייאוש?
"לא, בכלל לא. באחד הלילות האחרונים מפקד מרכז המזון ואני היינו על הרגליים 38 שעות ברצף. את העבודה בלילה, שבמהלכה אנחנו פורקים את המשאיות שמביאות את המזון, אף פעם לא מסיימים לפני אחת-שתיים, אבל זה לא קשה לי. ככה זה, אני בן-אדם שאוהב לעבוד".
איזה תחביב מיוחד זנחת בגלל השירות הצבאי?
"אני חובב צילום. לאורך רוב השירות שלי הייתה אתי מצלמה, וגם עכשיו, בהתנתקות, יש לי באוטו מצלמה ומצלמת וידאו. יש לי בבית עשרות אלפי תמונות. אני הכי אוהב לצלם נופים ובעלי חיים, ואני בהחלט מתכוון לעסוק בזה יותר אחרי השחרור".
למה תתגעגע בצבא?
"אני איש חימוש ותיק, ועברתי הרבה מאוד דברים בצה"ל. עבדתי בשעות מטורפות. היו ימים שהייתי נוסע בבוקר לצפון, ופתאום הקפיצו אותי לדרום. אני אתגעגע לקצב של הדברים, לפעילות השוטפת ולאקשן".
מה אשתך אומרת על זה שאתה כמעט לא מגיע הביתה?
"אשתי והילדים מחזקים אותי כל הזמן. אשתי מבינה את חשיבות המשימה ותומכת בי. אם זה לא היה ככה, המצב היה, כמו שאומרים - חבל על הזמן".
