אז נכון שהרעיון של תאילנד וטיול מאורגן באותה נשימה יכול לעורר תהיות מה אצל מי מאיתנו... אבל לא כך הדבר עבור כולם. הרעיון של טיול מאורגן בכלל ועוד טיול מאורגן לתאילנד בפרט, יכול להפוך לחוויה יוצאת דופן, בייחוד כאשר מצטרפים לקבוצה הומוגנית עם מדריך כריזמטי.
החופים המדהימים, הטבע הפראי, הפירות הטרופיים ולחלק מהאנשים כמובן גם ה-Mad shopping או בתרגום חופשי שלי "שגעון הקניות"! בפועל הטיול התקיים כבר במרץ השנה ואולם, לא הרבה השתנה מאז ואני כולי מתגעגעת, עם הטעם של האננס בפי כאילו זה היה אתמול. אחד עשר הימים שעמדו לרשותנו תוכננו בקפידה רבה עם דגש רב על לוח זמנים צפוף וגדוש חוויות.
מודה ומתוודה זהו "עקב האכילס" של כל טיול מאורגן לוח הזמנים. לא חסר פה הקטע של לעלות לאוטובוס, לרדת ממנו, ולחכות למאחרים הכרונים, שלא עזרו כל הפצרותינו בהם... הזמן שלהם בעיניהם יקר יותר משלנו.אם נקדים את המאוחר, אז נסכם כי נחתנו בבנגקוק, התרשמנו מארמון המלך, מקדשיו של בודהה, הרחוב הכי ישראלי בעיר, "הקווסאן", שאגב נכתב כך Khaosan rd, השווקים, הקניות והאוכל. המשכנו בטיסה לעיר צ`אנג מאי, שמפורסמת בפילים, אטרקציות ועוד שווקים. משם לצ`אנג ראי ולמשולש הזהב שבגבול הצפוני של תאילנד עם לאוס ובורמה לשעבר
טיסה חזרה לבנגקוק ומשם נסיעה לפאטייה, "עיר החטאים", או כפי שאני כיניתי אותה "סדום ועמורה של שנות העשרים", והירגעות שכל כך הייתי זקוקה לה אל מול השקיעות היפות של האי קו צ`אנג. כבר אמרתי שצ`אנג בתאית משמעותה פיל? הרבה חשיבות יש לחיה הזו כאן...
אין תמונה
קצת על תאילנד, סיאם ומדינת החופש
הטיול שלנו התחיל בהתייצבות בנתב"ג לטיסתנו הישירה לבנגקוק, בירת תאילנד. פירוש השם תאילנד הוא "מדינת החופש", שמקום לידתה היא העיר Sukhothay (שממוקמת מצפון לבנגקוק). המדינה בת 765 שנה, ושם נעוריה היה סיאם (למי שראה את הסרט "אנה והמלך" בכיכובה של ג`ודי פוסטר).בתאילנד יש כ-60 מיליון תושבים, המתפרשים על פני כ-500 אלף קמ"ר, כששכנותיה בצפון הן לאוס ומיאנמר (לשעבר בורמה) בנקודה המפורסמת שנקראת משולש הזהב, ומדרום לה מלזיה. צורת השלטון היא מונרכיה דמוקרטית, שבה רוחשים התושבים כבוד רב ביותר למלך הנערץ שלהם, אף על פי שאינו ממלא תפקיד פעיל בשלטון. זה המקום לציין, שהתאים מחשיבים מאוד את משפחת המלוכה, ולכן לעג על המלך או בני משפחתו נחשב לחוסר נימוס קיצוני ובמקרים מסוימים עלול להוביל לתקרית בלתי נעימה עם שלטונות החוק.
האקלים:וזה חלק חשוב שהגיע הזמן להפריך כמה מיתוסים לגביו. הוא טרופי-לח, ומחולק ל-3 עונות: העונה החמה (נובמבר עד מרץ) שבה בממוצע כ-3 ימי גשם בחודש (תרגומם בפועל מתבטא ברוב המקרים בשעה אחת של גשם במהלך כל היום). העונה החמה מאוד (אפריל ומאי), שבה הטמפרטורה נוסקת ל-31 מעלות (!) עם לחות איומה, והעונה הגשומה (יוני עד אוקטובר) שבה ממוצע של כ-13 ימים גשומים.
פה בדיוק המקום להסביר שהשוני באקלים בין חלקי המדינה הוא גדול. בחלקה הצפוני של תאילנד (באזורים ההרריים) יורדת הטמפרטורה בחודשי החורף אל מתחת לאפס מעלות, בעוד שבאזור הדרומי לאורך החופים נשארת הטמפרטורה חמימה ויציבה לאורך כל השנה. לצוללים שבינינו בפרט, ולחובבי הים על פעילויותיו בכלל, העונה האידיאלית במפרץ תאילנד היא בין נובמבר לאפריל, שבה המים חמימים. בתקופה שבין מאי לאוקטובר תוקף את האזור המונסון הדרום-מערבי ומשתק את תעשיית הצלילה המקומית.
הדת השלטת היא בודהיסטית, מה שהופך את התאים (המיעוט הגדול ביותר) לעם אדיב, מסביר פנים וסובלני. השפה היא תאית, ובעלת חמישה צלילי הגיה שונים. הפרש השעות הוא כ-4 לטובת תאילנד, שמקדימה את ישראל והכי חשוב- המטבע המקומי (הרשמי) של תאילנד נקרא "באט", וערכו מול הדולר= 40 ומול השקל= 8.8 בממוצע. שימו לב שב-Change תקבלו את המטבע המקומי בהתאם לסכום אותו תפרטו, דהיינו אם תפרטו 100$ השער שיפרטו לכם אותו גבוה יותר מאשר אם תפרטו שטר של 20$. ולמרות חולשתו העצומה של הבאט אל מול השקל שלנו, אחת המילים הראשונות שכולנו לומדים לשנן מרגע הגיענו היא Pang, שמשמעותה "יקר"... וכך מוצאת אני את עצמי מתווכחת עם רוכל ברחוב על 10 באט, ותעשו את המתמטיקה בעצמכם!
אין תמונה
מטרופולין בשם בנגקוק
בנגקוק היא אחת מהמטרופולינים הגדולים של יבשת אסיה. נוסדה כבירת תאילנד בשנת 1782 על ידי הוד מלכותו המלך Phra Phuttha הראשון לשושלת המלוכה Chakri. העיר נחשבת "אוצר לאומי", ומהווה את המוקד הרוחני, כלכלי, תרבותי, פוליטי וחינוכי של המדינה כולה. העיר משתרעת על פני כ-1500 קמ"ר ומתגוררת בה כעשירית מאוכלוסיית תאילנד. העיר מציעה למבקרים בה אטרקציות רבות, בין היתר: מקדשים, ארמונות, המון מים, מופעי פולקלור, ושווקים (קניות! מציאות!).אין תמונה
מקדשים, מקדשים ועוד מקדשים
התחלנו את הסיור בארמון המלכותי (The Grand Palace) שנבנה בשנת 1782, לאחר הכתרתו של הוד מלכותו המלך ראמה, ובתחומו לא רק הארמון המלכותי אלא גם כמה משרדי ממשלה ומקדשים. המתחם משתרע על פני 218 אלף קמ"ר ומוקף חומה שאורכה 1900 מטר. טרם הכתרתו למלך, הארמון המלכותי ומרכז הממלכה היו בטונבורי, מהצד המערבי של הנהר, אך משנבחר, החליט כי אין הארמון הישן ומיקומו מתאימים למלכותו, ובחר להעביר אותם למקומם הנוכחי, ותוך כדי לבנות את הפאר שאנו עדים לו היום.ייחודו של המקום הוא בגודל הפסלים שבו, צבעיו העזים ושפע הזהב. האטרקציה הראשונה היא המקדש הגדול והעתיק ביותר בבנגקוק ובתוכו פסלו של בודהה בתנוחה האופקית, שמסמלת את מעברו לנירוונה, משכן הנצח של הנשמה. הפסל אדיר המימדים (אורכו 15 מטר ורוחבו 46 מטר) מצופה זהב ומשובץ פנינים. פשוט יפהפה.
האטרקציה השניה היא ה-Royal Pantheon, אשר נבנה במאה ה-18 על ידי המלך ראמה ה-1, ובתוכו פסל הבודהה החשוב ביותר בתאילנד, שעשוי מאבן ירקן. (הערה טכנית לגבי הלבוש: חל איסור מוחלט לבוא במכנסיים קצרים, גופיות או סנדלי אצבע על מגוונם שאין להם סוגר מאחורי הקרסול. לא יעזרו לכם התחכמויות ו"לא ידעתי", כי אתם תעצרו על ידי השוטרים/חיילים בכניסה ותאלצו להשכיר את הפריטים החסרים, ומי יודע מי נעל את הנעליים שתקבלו קודם לכן). נקודה למחשבה תחילה הייתי אומרת...
אני אישית התרשמתי מאוד גם מדגם של מקדש ה-Angkor Wat, שנמצא בקמבודיה ונחשב לאחד משבעת פלאי עולם. דגם המקדש משתרע על שטח של 1 קמ"ר, וכולו מלאכת יד. עד לתקופת מלכותו של המלך ראמה ה-4 היה המקדש חלק ממלכת תאילנד, אולם הוד מלכותו נאלץ לוותר עליו על מנת לשמור תחת שליטתו את שטחה המרכזי של ממלכת תאילנד.
יצאנו משם שמחי לבב הישר לדוכני הפירות העסיסיים, והרוכלים הערמומיים שחיכו לנו ליד האוטובוס. ושוב זהו המקום ההולם להזהיר את כולכם בצורה חד משמעית מכל ה"חאפרים", ויש המון כאלו בתאילנד. אז תפנימו כבר עכשיו שבתאילנד שום דבר אינו בחינם. כבר שמעתי סיפור עצוב על בחור צעיר שהסתבך עם השלטונות המקומיים בשל "טוב ליבו", כביכול, של נהג טוקטוק שניסה לסדר לו איזה קומבינה.
אין תמונה
בית הרוחות
טוב, איפה היינו?! אה, בדרך למעוז הישראלים באסיה, רחוב הקוואסאן. מה תמצאו שם? הכל מכל! תאמינו לי, זה כמו שוק הכרמל רק הרבה יותר קטן וצר, ולמרות זאת שוקק חיים באותה המידה. מסעדות, ברים, דוכני רחוב, סוכנויות נסיעות, גסט האוסים, בית חב"ד והכל בעברית! אז אם אתם נוחתים לבדכם וזו הפעם הראשונה... קחו מונית מהשדה ישר לקוואסאן, תאמינו לי תרגישו ממש בבית.ואפרופו בתים, אז בתאילנד בסמוך לכל בית או עסק מקומי תראו מעין מבנה קטן וצבעוני, שנראה כמו קן מהודר של ציפורים ונקרא "בית רוחות". מקורו של בית הרוחות בהודו, אך בתאילנד משולבים בו אלמנטים של עיצוב מקומי. בשמו המקומי Phra Phum ניצב בית הרוחות דומם מחוץ לכל בית או עסק על מנת שרוחות הרוע יימשכו אליו, ויחליטו שלא להתגורר בבית המגורים ולהרע ליושביו. על בית הרוחות להיות סמוך לבית המגורים, אבל לא צמוד לו. ואגב, אם מחליטים לשפץ ולהרחיב את הבית, אזי יש לנהוג באותה המידה כלפי בית הרוחות ולהרחיב גם אותו.
בדרך חזרה למלון למנוחה מאוחרת, לפני סיורנו הלילי בעיר, עברנו על פני מלון Bayok Sky, שבו מוגשת ארוחת ערב בסגנון בופה בקומות העליונות. הבנין, שגובהו 88 קומות, הוא הגבוה ביותר בתאילנד. ממש דומה ל"עזריאלי הקטן שלנו", למי שמחפש להרשים את זוגו/תו או להצעת נישואין וכדומה. משם המשכנו בכיוון BKK Talage, שוק הפרחים ליד גשר ה- Memorial, גשר הברזל הראשון של העיר, שנבנה לזכרו של המלך ראמה 1. השוק פועל בעידודה של ממשלת תאילנד, כ"קונטרה" לשדות האופיום, שהינם "עקב האכילס" של המדינה.
ובערב, בסיורנו הלילי, בחרתי שלא להתלוות למרבית חברי הקבוצה אשר סקרנותם הניעה אותם לצפות במופע הלהטוטים המיני. אלף כי כבר ראיתי והזדעזעתי, בית כי בעצם היותי אישה אני מתביישת שיש מופע כזה, אשר מהווה תעודת עניות לתאילנדים. מאוחר יותר משיחה שהתגלגלה ביני לבין המדריכה המקומית שלנו, התחוור לי שזו ממש "מכת מדינה" שמייחלים לפתרונה. איך? על ידי חינוך מגיל צעיר. אבל יעברו כמה דורות לפני שזה ייפסק.
אין תמונה
שופינג, שופינג תרדוף
בטרם נמשיך אל מעוזינו הבא, בירת הצפון של תאילנד, אני אסכם לטובת חובבי השופינג את מרכזי השופינג בעיר. פה המקום להכריז קבל עם ועדה שאני בכלל לא אוהבת קניות! אבל בתאילנד, וגם בטיול המאורגן הזה, חלק נכבד מאופן הבילוי ממוקד בשופינג, בהתמקחות על המחירים, בצבעים ובמבחר העצום... כי זה זול! ·רחוב הקוואסאן אמרנו.
·אזור צ`יינה טאון הרובע הסיני היפהפה, שבנוי סביב רחוב Yaowarat. הכי כיף זה לשוטט בו ללא מצפן ורצוי גם ללא שעון, ופשוט ללכת לאיבוד בין סוחרי אבני החן, התיקים, התבלינים והזהב.
·שוק פראטונאם ליד כיכר Siam ובו מגוון מוצרים בתעתיק מדויק לאורגינל. והמבין יבין...
·טוקיו סנטר (קניון MBK) הקניון המרכזי בעיר. שש קומות שניתן ללכת בהן לאיבוד ולאבד בהן את כספכם. יש שם הכלללללללל כמעט. רצוי ומומלץ להתמקח על המחיר, ביחוד אם קונים יותר מפריט אחד.
·פנטיפ פלאזה קניון ענק ובו שלל מוצרי מולטימדיה, מוסיקה, וחומרה מזויפים... בזול כמובן.
·שוק הלילה Suan Lum דומה מאוד לשוק הלילה שברחוב ההזוי פט-פונג, מה שאני כיניתי "רחוב התועבה", אך הרבה יותר נעים מקודמו. הזדמנות למי שלא הספיק לקנות במהלך היום או למי שיש לו נדודי שינה.
·על שווקי ירקות ופירות אני מוותרת...יש לי מספיק מדוכני הרחוב, אך למי שמתעניין בתחום, קרי שפים מתחילים, חקלאים או סתם זללנים של כל טוב...יש כמה שווקים כאלו בעיר. תבררו לכם. אבל תמונות הבאתי ללא תירוצים, כי "טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים"
אין תמונה
פנאי, בילוי ומסאז'
ומקץ כמה ימים של שיטוטים ברחבי בנגקוק וקניות, ועוד קניות, (אוף!) וגם כמה ארמונות ומקדשים, יצאנו עליזים וצוהלים בכיוון הג`ונגל הבלתי מעורער, "בירת הצפון", צ`אנג מיי (Chang Mai).העיר משמשת נקודת מוצא מעולה לטיולים בכל אזור הצפון. גם שוק הלילה שלה (זוכרים? אנחנו כאן בשביל השופינג) "יחסל" סופית את רשימת הקניות שעוד נותרה, ויכלה מארנקיכם את אחרוני הדולרים שעוד לא פרטתם. מה שכן, בעיני, התחרות העיקרית של השופינג היא המסאז`ים: כ-99 באט בלבד לשעת עיסוי ברגליים ובכפות האומללות שלא ראו אור יום בשל אינספור השיטוטים. אז מה? לא נעשה אחד או שניים לפחות בכל לילה? אני מתכוונת למסאז`ים. העסקים סביב שוק הלילה פתוחים עד חצות לערך.
ליד מלון Phornping, שנמצא אגב בכניסה לשוק הלילה, תמצאו את הדיסקוטק הכי "שווה" בעיר שנקרא Bubble. החוויה כוללת נוכחות מרשימה של קבוצות ישראלים, מוסיקה קצבית רועשת וכמובן טראנסים לתוך הלילה. לא רחוק משם על גדת הנהר, באזור שנקרא Riverside, שלל פאבים ובתי קפה שבהם מתקיימות הופעות חיות של להקות. לא תאמינו, אבל בפאב בו ישבנו ניגנה להקה עם סולנית אסייתית, והשיר שהיא נהנתה להתפרע בו היה לא אחר מאשר "הבה נגילה", או כמו שהיא בחרה לשיר אותו "אורחרחים בלב שמייח"...
השכמנו קום (אני מתכוונת לאלו שהלכו לישון...) כי מה שאני עשיתי נקרא רק לנמנם, על מנת לבקר את 400 נזירי מקדש העיר. לוח הזמנים שלהם קבוע מראש וחייהם מתנהלים בסדר מופתי. כל בוקר הם יוצאים לרחובות העיר עם סיר האוכל שלהם כדי ללקט מזון ונדבות מתושבי העיר ומתיירים, כמוני. תושבי הכפר המקומי הם שמספקים את האוכל המבושל, שתיירים או מקומיים קונים מהם, על מנת להגיש לנזירים ולקבל מהם ברכה. גם זה סוג של פרנסה...
צילמה: דורין, באדיבות אתר למטייל.
