בוליביה נחשבת לאחת המדינות הפחות מפותחות בדרום אמריקה. יש הטוענים שלמרות זאת, ואחרים טוענים שדווקא בגלל זה - בוליביה היא יעד חלומי למטיילים רבים, חובבי טיפוס, חוקרי ג`ונגלים ואוהבי טבע. הכלכלה והפוליטיקה שהתפתחה עם השנים פותחת דלת לתיירות. מגוון הנופים ברחבי המדינה שונה בתכלית ממקום למקום החל בפסגות מושלגות וכלה בג`ונגלים וכן, הרי האנדים, אזור האמאזונס, ההריסות העתיקות ואופי החיים האופייני לתרבויות השונות מושכים יותר ויותר תיירים מדי שנה.
מזג אוויר:
תנאי מזג האוויר לא יציבים באזורים שונים בבוליביה. באופן כללי התקופה הגשומה נמשכת מנובמבר עד אפריל, לכן עדיף לא לטייל בחודשים אלו.
גבולות:
בוליביה גובלת בארגנטינה, פראגוואי, ברזיל, פרו וצ`ילה. מעברי הגבולות נוחים, המעברים פתוחים במשך כל שעות היום. אין מסים מיוחדים ביציאה או בכניסה למדינה. הדרך להגיע מהגבול עם ברזיל לתוך בוליביה יכולה להעשות רק ברכבת שיוצאת מפורטו קיאחרו (עיירת הגבול) עד סנטה קרוז. הרכבת מכונה רכבת המוות, כיוון שהיא סטתה מהפסים כמה פעמים
.
בטחון:
המצב הכלכלי בבוליביה עגום מאוד, התושבים עניים וחיים מתחת לקו העוני. דברים אלו לא הופכים את הטיול בה מסוכן יותר.
יש צורך להיזהר בשווקים וברחובות צפופים מכייסים ולשמור על החפצים כל הזמן, במיוחד באזורי התקהלות של חבורות ילדים צעירים.
שהייה:
אין צורך בויזה בכדי להיכנס לבוליביה.
שפה:
השפה המדוברת בבוליביה היא ספרדית, אך השפה הראשונה של 50% מהתושבים היא אחת מהשפות האינדיאניות - קצ`ואה או איימרה. (במיוחד בפרברים).
עוד דבר שחשוב לדעת: אם מגיעים ללה פז, ישירות מהארץ, צריך לקחת בחשבון שיש סיכוי להרגשה לא טובה בגלל הגובה (אפשר לחלות במחלת גבהים). ניתן למנוע זאת על ידי נטילת כדורי מניעה שבוע לפני, או להגיע לשם ולהתרגל לאט.
מבחינת אינטרנט, בוליביה מפותחת, יש גישה לאינטרנט בכל מקום, אין בעיית התחברות. כדאי לדעת כי עלויות הגלישה באינטרנט הכי נמוכות בדרום אמריקה הן בבוליביה. פחות מדולר לשעה. עלות סריקה -חצי דולר.
מבחינת טלפונים, המצב הרבה פחות טוב, ישנם טלפונים מעטים מאוד שפועלים. השיטה היא להתקשר דרך כרטיסי חיוג ממשרדי טלפונים, או ממלונות - טלפונים רגילים.
מבחינת אוכל, בבוליביה צריך להיזהר - לא כדאי לאכול מאכלים ברחוב, ולהיזהר כשאוכלים פירות וירקות. צריך לבחור בקפידה מה אוכלים ואיפה ולקחת בחשבון שגם אם מאוד נזהרים, זה לא מבטיח כלום. רבים המטיילים שחוטפים טיפוס הבטן או אמבות בבוליביה או אפילו קלקול קיבה זמני. אין מה להילחץ, זה טבעי וזה קורה לרבים, פשוט צריך לגשת לרופא. בכל שגרירות ניתן למצוא כתובות וטלפונים של רופאים מומלצים.
נושא התחבורה בבוליביה הוא נושא כאוב. 90% מהדרכים הן דרכי עפר לא סלולות. רמת האוטובוסים נמוכה מאוד - נסיעה של 100 ק"מ, יכולה בקלות להמשך 8-9 שעות.
למרות זאת, הנסיעות בבוליביה, לפחות בהתחלה, הן חוויה יוצאת דופן. אתם שואלים את עצמכם למה? כי מתיישבים באוטובוס ליד תרנגולים, נשים בוליביאניות טיפוסיות ועוד המון הפתעות שיעזרו לכם לעמוד על אופיה וטיבה של המדינה.
המטבע בבוליביה נקרא בוליביאן. 6.25 בוליביאן שווים לדולר אחד (נכון לספטמבר 2000). ניתן לטייל עם המחאות נוסעים (טרוול צ`קס), אין בעיה לפרוט אותן בכל בנק או במשרד להחלפת כסף, Casa de Cambio, כשבדרך כלל השער שינתן בבנק נמוך יותר. ההמחאות המוכרות והמקובלות ביותר הן של אמריקן אקספרס.
כמו כן ניתן לטייל עם כרטיס אשראי, מה שמאפשר למשוך כסף בשעות/ימים שבהם המשרדים והבנקים סגורים. (צריך רק לזכור שעל משיכת כסף מחו"ל משלמים עמלה בסך 2.5$ לבנק בארץ). הכרטיס המועדף, המוכר והמקובל ביותר הוא ויזה.כמו כן כדאי לדעת שהשער הגבוה ביותר ניתן בהחלפת דולרים (מזומן).
כדאי לזכור שתמיד עדיף להסתובב עם כמה שפחות כסף במזומן, עדיף להשאיר את הכסף בכספת שבמלון (אם יש), ולא להסתובב עם כסף על הגוף.
עלויות:
בוליביה היא מדינה מאוד זולה. המחייה זולה, הקניות זולות והאטרקציות זולות. עלות ממוצעת בחודש בבוליביה תהיה 500-600 דולר וזאת כשממש חיים טוב.
לה פז נחשבת לאחת הערים הגבוהות בעולם (3,636 מטרים) אם לא הגבוהה ביותר. זוהי עיר גדולה שממוקמת בתוך עמק, כשמסביבה פזורות ההרים האנדים המשקיפים עליה ממעל. בעיר אזורים מיוחדים ונופים מגוונים, הרבה אפשרויות לבילויים ולא מעט אפשרויות לצאת לפעילויות שונות.
כפר הנופש סורטה Sorata נמצא כ-4 שעות נסיעה מלה פאז. זהו מקום יפה ופסטורלי שנמצא במרכז אחד העמקים שבין הרי האנדיות עם הפסגות המושלגות, כשמסביב נוף של אדמות מעובדות. סורטה נחשבת לאחד מהמקומות היפים ביותר בבוליביה.
הכפר עצמו קטן ונחמד עם כיכר (פלאזה) כשברחבי הכפר פזורים בתי מלון ומסעדות.
טרקים:
אזור היונגאס נמצא מצפון מזרח ללה - פאז. הנוף השולט בסביבה זו הוא נוף היונגאס Yungas, דהיינו מצוקים מיוערים, המגיחים מעל עננים השקועים בערוצים. היונגאס יוצרים מחיצה טבעית בין הרמה הצחה לבין יערות האמאזונס שבצפון בוליביה ומכל מקום מציצה שרשרת הרי הקורדילרה ריאל Cordillera Real.
מזג האויר הקריר והלח, הגשם והערפל מעודדים גידול של פירות טרופיים הנחשבים למקור פרנסה מרכזי באזור.
מדבר המלח Salar de Uyuni מהווה את האטרקציה העיקרית בדרום בוליביה. זהו טרק היוצא מאויוני Uyuni -עיר קטנה ומתפתחת, שמתקיימת מהכנסות התיירות. הטרק נמשך ארבעה ימים, עובר בלגונות מרהיבות, נופים מגוונים, גייזרים ושטחי לבה מיוחדים. בדרך תוכלו לפגוש חיות מיוחדות כמו שפני סלע שאופייניים לאזור ופלמינגו רבים. ביום האחרון - או הראשון, (תלוי בנקודת היציאה/הסיום שסוגרים עם החברה המארגנת), מגיעים למדבר המלח המדהים שמתפרש על כ-16,000 קמ"ר ובמרכזו כמה איים בודדים כמו למשל אי הדגים Isla de peschadores המאופיין בקקטוסים הענקיים הצומחים עליו.
מזרח בוליביה:
זהו מקום מרהיב ויוצא דופן. הטרק עולה 60-70 דולר (נכון למאי 2000) תלוי בחברה ובתנאים. הסיור נערך בג`יפים, כ-6 או 7 אנשים בג`יפ, עם מדריך שהוא גם הנהג והטבח.
במזרח בוליביה קיים בפארק מצ`יה, פארק המטפל בחיות פגועות. בנוסף ישנה העיר האטרקטיבית קוצ`במבה, הבנוייה בסגנון קולוניאלי וממנה ניתן לצאת ל``טרק`` בטורו טורו, ולבסוף- סוקרה, זוהי עיר הבירה הרשמית של בוליביה הידועה כאחת הערים היפות באמריקה הלטינית.
פורטו קיאחרו Puerto Quijarro היא העיר הדרומית ביותר של בוליביה - לא הרחק מהגבול עם ברזיל. זו עיר קטנה, לחה וחמה אך אין ברירה יש לעבור דרכה בכדי להגיע לברזיל/להיכנס לבוליביה. נתוני הפתיחה של העיר אינם מלהיבים תיירים: יש מעט מאוד מסעדות בעיר, להוציא כסף ניתן רק עם כרטיס אשראי, ולפעמים מגיעים ואין מקומות ברכבת. אם נתקעים אז זה ליומיים שלושה, לכן מומלץ (אם באים מברזיל ועושים את הפנטנל), לרכוש כרטיסי רכבת לפני היציאה לפנטנל (זה אפשרי גם מברזיל) כדאי לקחת טווח בטחון של לפחות יום כשקונים את הכרטיסים.
