מה היה הרגע הקשה ביותר בתפקידך בהתנתקות?
"אני קצין בצוות רבנות שמגיע ליישובים לאחר שהם פונו. עבודתנו היא לוודא שספרי התורה, המזוזות וכל חפצי הקודש לא נשארו מאחור. הרגע הקשה ביותר שעברתי, באופן אישי, היה כאשר נכנסנו לבית הריק הראשון בגני טל. על הדלת חיכה לנו מכתב שכתב הילד הקטן של המשפחה, שבו נכתב: 'גירשתם אותי מהבית, לא אשכח ולא אסלח בחיים'".
האם אתה מרגיש את חשיבות התפקיד שאתה ממלא בהתנתקות?
"אני יודע שאם אנחנו לא ניקח את ספרי התורה והמזוזות, הם עלולים להגיע לידיים לא טובות, בלשון המעטה, ועלולים להשחית ולשרוף אותם. למרות שיש צער גדול מאוד בקשר לפינוי, צריך שמישהו ידאג לחפצי הקודש, שלא יישארו מאחור, וזו חשיבות התפקיד שלנו".
מה היה הרגע שהכי ריגש אותך במהלך ההתנתקות?
"ביום חמישי חזרנו מגני טל ב-23:00. מהיציאה ועד לאשקלון עמדו לצד הכביש אזרחים לבושים בכתום, עם אוכל, שתייה ודגלי ישראל. הם עודדו את היוצאים ואפילו את החיילים. היה מרגש מאוד לראות שלמרות הקושי של האנשים עם מה שקורה, הם עדיין תומכים זה בזה".
מה היה הרגע שהכי העציב אותך במהלך ההתנתקות?
"להיכנס לבית-הכנסת העזוב בגני טל, ולראות 11 ספרי תורה שוכבים בארון הקודש. קשה מאוד לראות בית-כנסת מפואר כל-כך כשהוא ריק מאדם, ולראות שפועלים כבר מתחילים לפרק אותו. זה שבר אותי".
אם היית משתחרר מחר בבוקר, מה היית עושה?
"אני משתחרר עוד מעט, ובתור התחלה - אטייל סופסוף ברמת הגולן. אחר כך, בעזרת השם, אני רוצה לנסוע לאומן ולהעביר שם את ראש השנה".
למה הכי תתגעגע לאחר השחרור?
"לחברה המגוונת בצה"ל, שמורכבת מרבדים שונים של אנשים. צברים, אתיופים, רוסים, שמאלנים, ימנים, דתיים וחילוניים - משרתים באותו משרד. לא מוצאים את זה בכל מקום".
אילו תכונות חשובות לקצין בעינייך?
"כבוד האדם, דוגמה אישית ואמינות. הדבר הראשון הוא כבוד בין אדם לחברו. יותר קל לדרוש מאנשים לעשות דברים, כאשר הם רואים שאתה מכבד אותם".
