אם זה נשמע לכם מוכר, ותחושת "דה ז'וו" פוקדת אתכם עכשיו, אפשר לעשות סקירה קצרה של טרדניים: עופר גלזר [האיש והשרי לו זכה..], יצחק מרדכי [הביטחון והאון] ועוד הרשימה ארוכה, ארוכה.
כל יום, צץ לו מטרידן חדש אשר טורד את חיינו הבועתיים. אך אותי טרדה מחשבה אחרת, לגבי התביעות הבלתי פוסקות של גברים בעמדות מפתח, המואשמים בהטרדות ותקיפה מינית.
לנו הנשים, סוגיה זאת מוכרת היטב, כי אין אישה שלא הוטרדה מינית או לחילופין הותקפה, ואחת משלוש היא קורבן לאונס.
אבל סטטיסטיקה כנראה אינה מעניינת את הגברים, כי כשהם מתחילים
והאישה הניצבת מולם, מתבצרת בקו הגנה רלוונטי, הם מצידם מפתחים כעס איום, עוינות מבהילה, בלי לתת דעתם, אולי לאישה כיום במדינת ישראל בפרט ובעולם ככלל, יש באמתחתה רזומה של הטרדות ותקיפות מיניות.
הגברים כיום בעיקר מצרים על "התקיפות" של הנשים בנושא זה, וטוענים שזה רק משחקי חיזור, ובעצם הם רק מבצעים את תפקידם האבולציוני.
בוויכוח שבו הייתי מעורבת, בסוגיה של גברים ונשים, רוב הפורום היה גברים, ואותי מינו לצורך העניין למייצגת הדעה הנשית.[טוב לא שהייתה לי ברירה]. הגברים טענו שאם נשים מתלוננות על הטרדה מינית, הרי שהם הורסות את משחק החיזור. בנוסף הם טענו לאמביוולנטיות של נשים, שמתלבשות חושפני, אבל מצטדקות כנזירות. מנגד טענתי שהרי משחקי חיזור זה דבר שנעים לנו ואכן הוא חוק אבולציוני, אך סייגתי הבחנה זאת.
ראשית- מחמאה כמו "בובה איזה ציצי יש לך...", אינה מחמאה אלא איום מטריד. כשזר צועק לך את המשפט הנ"ל, בעוד הוא מגרבץ בפינת רחוב, אין זו מחמאה!. בכלל, כל מחמאה על איברי גוף, הינה מאיימת וכלל לא רלוונטית.
מחמאות על יופי של האישה, על חיוך, על אופי אלו מחמאות רלוונטיות. וזאת משום שאף אישה לא רוצה להרגיש כמו שווארמה בפינת רחוב, בעוד כולם מזילים עליה ריר מהול בטחינה פיקנטית.
לגבי סוגיית האמביוולנטיות, אין על כך עוררין, אישה מתקיימת בכמה מישורים, שאכן לעיתים זה נראה בלתי אפשרי. מצד אחד היא יפה ומפתה אך מצד שני היא אמא ברוכה[או עם פוטנציאל לכך] אשר נתינתה קדושה. נכון, יש כאן אמביוולנטיות, אך זכותה של אישה להיות יפה ולא "לתת לכם" נקודה.!
בסוף הוויכוח הם שאלו את שאלת המחץ "אבל מה יהיה בסוף? אנחנו לא נחזר ואתן לא תהיו מחוזרות, והמשחק המקדים העתיק ייעלם..
הרי עכשיו אנחנו מפחדים כי אנחנו לא יודעים את הגבול.לא יכולתי לבטל טענה זאת, אכן זה גורם לפחד,ואף אותי טרדה המחשבה שאולי ביום מן הימים, כל אחד יבוא מצויד בעורך דין, וחמוש בקופסת סיגריות, לכל פאב אפלולי.
אבל הגיע הזמן שתלמדו גם אתם את הגבול במשחקי חיזור, [דבר שכנראה עדין לא ברור לגברים באשר הם, במיוחד בישראל המיליטנטית] עד שניישר קו, ואז אולי אפשר שוב לשחק את המשחק האבולוציוני המרנין..ולגבי חנן, הענן עדין שם.....
