יחד ננצח ויחד כבר ניצחנו, עם כמה שזה אולי נשמע אבסורד או אירוני מבחינתי ,אנחנו, תושבי הגוש ניצחנו בנחישותנו באמונתנו ובעמידתנו האיתנה.
ממשלת ישראל לא יודעת מה לעשות מרוב גודל הפאדיחה, הם האמינו שיצליחו למשוך אותנו החוצה, שיגרמו לנו למכור את חיינו בנזיד עדשים. ניסו לפתות אותנו בכסף, ניסו להפחידנו באיומים ובתרחישים אך אנחנו לא נשברנו ולא עזבנו כי זה ביתנו. נשארנו כי ציבור אמוני ואידיאולוגי אשר בנה והשקיע, ולא מתוך סיבות חומריות, לא ייטוש בעבור חופן דולרים.
גם אלו המעטים, אשר נשברו ולא יכלו עוד לעמוד במעמסה הקשה מנשוא, וקיבלו כבר את המפתחות לקראוילה בניצן, בוכים על מר גורלם כי ממשלת ישראל, זורקת את בניה לכלבים.
בימים אלו, מופיעות פרסומות, בטלוויזיה ברדיו ובאינטרנט האומרות, כי "לכל מתיישב ישנו פיתרון"- תעמולה גסה ושיקרית. בניצן נבנו כ-450 יחידות בעוד שציבור המפונים מונה כ-1700 בתי אב. ולא צריך להיות גאון הדור במתמטיקה כדי לראות שמשהו פה פשוט לא מסתדר...
למתעניינים נאמר כי תהיה הגרלה עבור יחידות דיור אלו חמישה ימים לפני תאריך הפינוי- התעללות לשמה, הלא כן?!
משפחות שפנו לבקש יחידת דיור ונקבו במספר בית מסוים על-פי בחירתם שוכנו בשכונה הלא מתאימה מבחינת אופייה העתידי (דתיים חילוניים) וכאשר התגלה המחדל ניסו פקידי הממשל לשחד בסכומי כסף את המשפחות שנכנסו על מנת שיעברו לדירות אחרות. וכמובן שלא צריך לדבר על גודל היחידות והתנאים המחפירים.
חקלאים אשר שוכנעו להעביר את ציודם אל מחוץ לגוש, אל המקום המיועד, גילו שציודם נגנב ונבזז, כמובן שעכשיו הם יכולים לבוא בתלונות רק כלפי שמיים, כיון שהוציאו ציודם על אחריותם.
מקומות עבודה כמובן שאין. שני הורי בגיל 50+, אמורים למצוא לעצמם תעסוקה הולמת, בשוק העבודה הישראלי, שידוע באחוזי האבטלה, מה שהופך את הורי בגילם לאטרקטיביים פחות.
הבעיה הקשה שתהיה למדינת ישראל, זה למצוא דרך טיפול, למזורם הנפשי של אלפי המפונים שעד היום לא קיבלו שום תמיכה או הושטת יד אלא יריקה בפרצוף.
לאחר שלא הצליחו לשכנע אותנו לנטוש, מאיימים עלינו בדרכים נלוזות, הממשלה חוקקה את תיקון "48 השעות" שאומר, שכל מי שלא יעזוב "מרצונו" (הרי כולנו "מתים" לעזוב כאן), מה-15/8 עד ל-17/8, יקוזזו לו דמי הפיצויים המגיעים לו עפ"י חוק. לא מספיקה ההתעמרות הזו ועוד מאיימים ומשתמשים נגדינו בדברים המגיעים לנו בזכות ולא בחסד.
איפה הבושה? איפה ארגוני זכויות האדם למיניהם הזועקים על עוולות האחרים? גם אם איננו באותו צד הפוליטי של המפה, זכויות האזרחים נרמסות פה ברגל גסה ואין פוצה פה, אפילו לא אחד. האם דמנו אינו מספיק אדום לטעמם?!
אם נגזר עלי לעבור מאורעות והשפלה, אינני מתכוונת להקל על אף אחד. אם ממשלת ישראל רוצה לפנות אותי, היא מוזמנת לשלוח את נציגיה לבוא ולעשות זאת בעצמם. אני אשאר עד השנייה האחרונה, כל עוד פועמת במקום רוח חיים. אני ובני משפחתי נישאר עד שנהיה אנוסים לעזוב, עד שיכריחו אותנו.
כן, יחד ניצחנו. אני גאה להכריז בריש גלי, שאני תושבת נווה דקלים ומוערכת בשל כך, שמחה שזכיתי להיות בקרב אנשים נפלאים וחזקים שכאלה. יישוב, שכיום ימים ספורים לפני מועד הגזירה, היה אמור להיות, על פי כל הקריטריונים, יישוב רפאים, הינו יישוב שוקק חיים ומלא פעילות. 95% מהבתים, עומדים על תילם, תכולתם ודיירי הבית חיים את שגרתם. סליחה, אני ממעיטה, חיים מעל ומעבר לשגרתם.
כמו שדיווחתי לחבריי, זו הקייטנה הכי טובה בעיר. היישוב שוקק אורחים מבוגרים, נוער, וילדים אשר הגיעו בדרכים חוקיות, ומי שלא "על כנפי נשרים". אורחים נפלאים העוזרים, תומכים, ומשמחים את תושבי היישוב. מגוחך לשמוע, כל ערב במהדורת החדשות, את הערכות המשטרה המוטעות, על מספרם של האורחים, כיוון שהם משולשים ומרובעים מהניתן בכלי התקשורת. או שאני עיוורת או שהמשטרה והמדינה מפחדים להודות באיוולתם ובאוזלת ידם.
אומרים שהקב"ה מנחית את המכות רק על מי שיוכל לעמוד בכך, אז זכינו שאנו נדרשנו לעמוד במשימה זו כיוון שאנו יכולים ונוכל לה. "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה".
