מה היה הרגע הכי משמעותי בשירותך הצבאי?
"סיום קורס הקצינים, בשנת 88'. בתרגיל המסכם בבה"ד 1 הייתי מא"גיסט, ואני זוכר שאמרתי שאם אני מסיים אותו בשלום, אני ממשיך בקריירה צבאית, כי התאהבתי בפיקוד. היו הרבה ימים מאושרים מאז. אחד מהם היה כשקיבלתי דרגת סגן-אלוף בגיל יחסית צעיר, 32 וחצי. זה היה רגע שיא בקריירה שלי".
איזה שיר מלווה אותך בתקופת השירות?
"בטירונות היה לי ווקמן, ובכל פעם שיכולתי, הייתי שומע את שלמה ארצי. במיוחד אהבתי את 'ופתאום כשלא באת'. זה היה בעיקר בגלל שבתחילת השירות יצאתי מעט הביתה, ובתקופה ההיא רציתי מאוד להיות בבית, כי הייתה לי חברה חדשה, ענת, שהיום היא אשתי. מאז שאני סג"ם ועד היום, אנחנו ביחד".
מה התפקיד שהכי אהבת?
"להיות מ"כ בהשלמה החילית בבה"ד 20, בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה. בהתקפה הראשונה חלק מהקצינים נכנסו לפאניקה. כולם היו בטוחים שיש נשק לא קונבנציונלי. אחד מהם מתח את המסכה כל-כך חזק, שביחד עם הזיעה, התחיל לצרוב לו העור מסביב לפנים. הוא היה בטוח שהוא נפגע, והזריק לעצמו אטרופין. הוא אמר -'יוסי, רק אתה תציל אותי, קח אותי מהר לבית-החולים'. שקלתי 55 קילו והרמתי אותו על הגב, בחור ששקל 100 קילו, ורצתי אתו לאוטו".
מתי לאחרונה האישה או הילדים התלוננו שאתה לא מבלה איתם מספיק?
"ממש היום. אי-אפשר להגיד שאני לא מגיע הביתה, אבל הם תמיד מתלוננים. בתפקיד הקודם הייתי קצין החימוש של ביסלמ"ח, וכל שבת שלישית הייתי נשאר. בלידה של הבן השני הייתה הקפצה לעזה, ולא שחררו אותי עד הלילה. אשתי, עם הצירים, אמרה: 'אם אתה לא מגיע עכשיו, אני יולדת'. התחננתי לצאת ובסוף שוחררתי. טסתי לבית-החולים, וב-23:30 בלילה היא ילדה".
אם היית משתחרר מחר בבוקר, מה היית עושה?
"הייתי לומד טבחות ונהיה שף. כשאני נכנס למוזה של בישולים, אני שולט במטבח. לאחרונה אפילו הכנתי פלאפל מצוין מתוצרת בית, וגם מיני קציצות בבישול אטי בתנור. אני גם פריק של תוכניות בישול בטלוויזיה".
