מצרים, ערש התרבות האנושית, שממנה ברחו אבותינו לפני 3000 שנה, משכה מאז ומתמיד מטיילים ומבקרים מכל רחבי העולם. מזה כשנתיים התבשלה בראשי המחשבה על טיול למצרים. בין לבין כבר נדחה המועד מספר פעמים גם בגלל אילוצים אישיים אבל לרוב בגלל "המצב". ואם כבר ב"מצב" עסקינן הרי שרוב מי ששמע על הנסיעה המתוכננת שלי הגיב בפליאה ובתהייה לגבי הסיכון הרב הכרוך בטיול במצרים.
מדובר בסופו של דבר בהחלטה אישית ומי שחושב שירגיש לא בנוח בארץ דוברת ערבית שבה לא מומלץ לחשוף בפני כל פרחח את ארץ מוצאך הרי שאולי עדיף שימנע מטיול במצרים אם כי חשוב לציין שאנחנו לא נתקלנו בשום קושי או סימני איבה לאורך כל הדרך. הבעיה העיקרית הייתה להתמודד עם הפחדים והפוביות שבתוכנו.
ככל שהעמקתי בתשאול אנשים שהיו במצרים ובקריאת סיפורי מטיילים ומדריכי טיולים כך התרשמתי מהעושר והענין שמצרים מציעה למבקר בה. הלהיב אותי גם הרעיון של לצאת לטיול בחו"ל מבלי לארגן טיסות, תאריכים וכו`, אלא פשוט לעלות על אוטובוס ולחצות את הגבול... הצעד הראשון בטיול שכזה הוא לעשות ויזה מצרית בדרכון, תהליך שמצריך 100 ¤ וארבע תמונות פספורט ואורך כשבועיים בשגרירות מצרים בת"א. הדרך הזולה להגיע לקהיר היא לקחת אוטובוס ישיר מטאבה לקהיר - נסיעה של כ- 6 שעות שעולה 55 ל"מ (לירות מצריות). אנחנו העדפנו לקחת אוטובוס ב-7 בבוקר לסואץ ומשם אוטובוס נוסף בואכה קהיר.
את התעלה חצינו במנהרה תת קרקעית והנופים בדרך החלו להשתנות לאיטם מהמדבריות היפהפיים של סיני לפרבריה הסואנים של קהיר. אנחנו ירדנו בתחנת הרכבת הגדולה של קהיר הקרויה תחנת רעמסס.
אין תמונה
קולינריות בקהיר
כבר ברגע שירדתי מהאוטובוס ובמהלך הנסיונות הנואשים לחצות את הכביש מבלי להידרס על ידי נחיל הרכבים האינסופי התחלתי להפנים את גודלה העצום של העיר. כ-20 מליון איש נעים כמו נמלים בעיר הגדולה ביותר באפריקה, נוסעים כמו מטורפים כמו במתקן מכוניות מתנגשות. המונית שלקחה אותנו למלון ניווטה בצורה מפתיעה ואחרי כמה "כמעט תאונה" הביאה אותנו בשלום למלון. התמקמנו במלון "דהב" ליד כיכר תחריר (הכיכר הגדולה והמרכזית של דאון טאון קהיר), מלון זול ופשוט עם הרבה תרמילאים אירופאים בקומת הגג של בנין מנדטורי עתיק.
את העצירה הראשונה בעיר עשינו בדוכן טעמיה, הפלאפל המקומי. הוא עשוי מפול ומגיע ארוז בפיתה גסה עם סלט ירקות, צ`יפס, טחינה וחצילים מטוגנים ומנה עולה 0.5 ל"מ, מחיר סביר לכל הדעות... המשכנו בהסתובבות לכיוון חאן אל חלילי, השוק הגדול של קהיר. בסמטאות ניתן למצוא דוכנים שמוכרים הכל מכלי בית עד לפרסות סוסים.
האיזור הוא גם מעוז של אוניברסיטת אל אזהר האוניברסיטה האיסלמית הגדולה בעולם וברחוב אפשר לראות הרבה מוסלמים אדוקים ונשים מכוסות מכף רגל ועד ראש (כולל כפפות לידיים ורעלה לפנים). פה ושם עצרנו באחד מדוכני הרחוב הרבים כדי לנשנש איזה כנאפה או פול. למרות החשש הראשוני שבאנו איתו אנשים היו מאוד נחמדים ובכל מקום אמרו לנו Wellcome והתענינו מאיפה אנחנו.
לקראת הערב נסענו עם מונית למצודה הגדולה של קהיר, מקום ישיבתם של שליטיה המוסלמים לאורך הדורות, והשקפנו משם על העיר בשקיעה ועל שני השפיצים של הפירמידות של גיזה באופק. את ארוחת הערב סעדנו בחברתם של שלושה שוויצרים שהגיעו על אופניים דרך לבנון וסוריה בדרך לאתיופיה. אכלנו במסעדת קושארי קטנה. קושארי הוא מעין "מאכל" מצרי שמורכב מתערובת של אטריות ופתיתים עם רוטב עגבניות ובצל מטוגן, לא מסוג המאכלים שהייתי מייצא לחו"ל אבל בהחלט משביע יחד עם כוס תה ג`ינג`ר ולימון חריפה ונרגילה באחד מבתי התה הקטנים בסביבה.
למחרת בבוקר בדרך למוזיאון המצרי בכיכר תחריר עצרנו לארוחת בוקר בקרן רחוב. בעמידה, סביב שולחן קטן קיבלנו מספר צלחות של פול חם, פיתות טריות, ירקות כבושים וסלט ירקות. טעים ופשוט.
אין תמונה
מה בין פרעונים לפירמידות?
המוזיאון המצרי נמצא בבנין מאבן אדומה ומושך אליו נחילי תיירים. זהו המוזיאון הגדול ביותר במצרים שמרכז ממצאים מכל רחבי המדינה. אם תבלו שנייה ליד כל מוצג, ייקח כ-9 חודשים לעבור את כל המוזיאון ולכן כדאי לדעת מה רוצים לראות. אנחנו פעלנו על פי הכתוב בלונלי פלנט והתחלנו בתצוגת הממצאים מקבר תות אנח עמון. גילוי קברו השלם והלא בזוז בעמק המלכים בשנת 1922 היווה אחד הגילויים הארכיאולוגיים המרעישים ביותר במאה ה-20 ורוב הממצאים מהקבר נמצאים במוזיאון. ניתן לראות את את כל ארונות הקבורה בהם נמצאה המומיה שלו ואת מסיכת הזהב המרשימה מאוד שהייתה על גבי ראש המומיה.
ממצא מענין נוסף בכניסה למוזיאון הוא פלטת אבן ועליה תחריט של Narmer, ראשון הפרעונים שאיחד את מצרים העילית ואת מצרים התחתית ופתח למעשה את תקופת הפרעונים. תקופה זו נמשכה כ-3000 שנה והתאפיינה באומנות מורכבת ומרשימה ובשפת החרטומים, אחת מצורות הכתב הקדומות ביותר.
הם השאירו אחריהם מקדשים וקברים ששרדו בהמוניהם וטעמו של הפאר וההדר שאפיין אותם לא פג גם 5000 שנה מאוחר יותר. המפורסמים ביותר מבין האתרים הפרעוניים הם שלושת הפירמידות הגדולות של גיזה. בדרך לפירמידות סטה נהג המונית שלנו לרחוב צדדי, נכנס לחצר פנימית של בית מלאה בסוסים וניסה לשכנע אותנו שאי אפשר לבקר בפירמידות בלי גמל או סוס. אחרי שתי נסיונות הוא התייאש והסיע אותנו לכניסה הראשית לפירמידות. כרטיס כניסה עלה 20 ל"מ לבעלי כרטיס סטודנט שמעניק הנחות של 50% לרוב האתרים התיירותיים במצרים ובהחלט מומלץ להביא אחד איתכם
שלושת הפירמידות המרהיבות והמפורסמות של גיזה כוללות את הפירמידה של Khufo (הגדולה מכולן- 146 מטר) Khafre (הבינונית- 136 מטר) וMenkaure "הקטנה". אתרי הקבורה הפרעוניים הללו נבנו לפני כ-4500 שנה והיוו את המבנה המלאכותי הגבוה בעולם עד לבניית מגדל אייפל (1869).
מסביב לפירמידות ישנו גן ארכיאולוגי מרשים הכולל פירמידות קטנות למלכות הפרעונים, בתי קברות, כבישי גישה מהנילוס, את פסל הספינקס המפורסם ואת המוזיאון שמכיל סירת עץ ענקית שנקברה ליד הפירמידה של Khufo על מנת ללוות את הפרעה לעולם שאחרי.
בין הפירמידות ניתן להסתובב ברגל או רכובים על בעלי חיים שונים מחמור ועד גמל. בעבר ניתן היה לטפס על גבי הפירמידות לפסגה אבל אחרי כמה תיירים שנפלו אל מותם וההתפוררות של הפירמידות הופסק המנהג. כדי לבקר בתוך הפירמידות יש צורך לקנות כרטיסים נפרדים בכניסה לכל פירמידה. אנחנו בחרנו לבקר בתוך הפירמידה האמצעית. כבר בכניסה מרגישים את האויר הטחוב והחם ויורדים בתוך מחילה צרה לתוך בטן הפירמידה עד לחדר קבורה מרכזי שם ניתן לראות גרפיטי גדול על הקיר משנת 1858. בדרך חזרה נתקענו בפקק מאחורי גבר קשיש ומתנשף ונאלצנו לחכות מספר דקות טובות עד שיצאנו שוב לאויר היום שפתאום נראה לנו צלול וקריר ממקודם. הפירמידה האמצעית עוד מצופה מבחוץ על פסגתה באבן גיר לבנה שבעבר ציפתה את כל הפירמידה. בפירמידה הקטנה ניתן להבחין בצד בחור קטן בצלעה שנגרם על ידי בנו של סלח א-דין שניסה ב-1187 לפרק את הפירמידה במשך 8 חודשים (כנראה שלא בכוחות עצמו...) ולא הצליח.
ההסתובבות באתר ארכה לנו כחצי יום וכ-45 תמונות. את הערב קינחנו בהופעה של דרווישים מחוללים במצודה של קהיר. למרות היותה הופעה תיירותית שלא עולה כסף מדובר במופע יפהפה של בני הכת הסופית שמנגנים, מתופפים ומסתובבים סביב עצמם ללא הפסקה מומלץ בחום.
אין תמונה
רכבת לילה ללוקסור
את הלילה בילינו ברכבת לילה ללוקסור. הרכבת יצאה בעשר בלילה והנסיעה במחלקה שניה היתה נוחה למדי ואפילו הצלחנו לישון לא רע. בלוקסור התמקמנו במלון קטן ואחרי חצי שעה שבה הדפנו את נסיונות בעל המלון למכור לנו חבילות תיירות שונות ומשונות התקלחנו ויצאנו לתור את העיר. לוקסור, היא Thebes, הקדמונית שימשה כבירה הפרעונית של מצרים עילית וכבירה הטקסית של הממלכה המאוחדת. לוקסור נמצאת בגדה המזרחית של הנילוס ויש בה שני מקדשים מפורסמים, מקדש לוקסור ומקדש קרנק מצפון לעיר. בגדה המערבית נמצאים מספר מקדשים נוספים וכן הרבה קברים החל מעמק קברי המלכים דרך עמק קברי המלכות ועד קברי האצילים. אנחנו התחלנו את המסע במקדש קרנק שהוא למעשה קומפלקס אדיר של מקדשים שמשתרע על פני 260,000 מטר מרובע וכולל אוסף רב של מקדשים ותוספות שנבנו במשך 3,000 שנה. המקומות שהרשימו אותי במיוחד היו הGreat Hypostyle Hall שהוא למעשה אולם ענק ובו 134 עמודי ענק שכולם מגולפים בהירוגליפים שונים עם ציורים של הפרעונים ועלילותיהם, חלקם עדיין עם הצבע המקורי. לידם ניצב אובליסק מגרניט של Hatshepsut, המלכה הפרעונית המפורסמת ביותר, בגובה של 28 מטר ובמשקל של 290 טון.
תקצר היריעה מלתאר את כל שאר הפסלים והמוצגים המרשימים באתר הכוללים גם חיפושית אבן שמומלץ להקיף אותה שבע פעמים למזל טוב וגם אגם קדוש גדול. חוץ מהמוצגים ניתן לפגוש גם כמויות ענק של תיירים מכל העולם שבאים לבקר במצרים במסגרת חבילות נופש עם אוטובוס צמוד ומדריך. נתקלנו בהם בהרבה מקומות במצרים וכל פעם הופתענו מהכמות. את ארוחת הצהריים אכלנו על הנילוס במסעדת תיירים קלאסית והשקפנו על אוניות התיירים הגדולות ששטות על הנהר במקביל לסירות הפלוקה המקומיות.
את אחר הצהריים בילינו במקדש לוקסור שבמרכז העיר שמכיל גם הוא מצבור פסלים יפהפה ושדירת ספינקסים יפה. מומלץ במיוחד לחזור למקדש בשעות הערב שאז הוא מואר בצורה מיוחדת ושונה.
אין תמונה
רעמסס לדורותיו
את היום שלמחרת הקדשנו לגדה המערבית. את הנילוס חצינו במעבורת מקומית ובגדה השנייה לקחנו מונית שהסיעה אותנו בתחילה לעמק המלכות. בעמק המלכות שנמצא כ-10 ק"מ בתוך המדבר בואדי צר בין ההרים נמצאו למעלה מ-75 קברים שונים של בני אצולה פרעוניים. גם כאן נאלצנו להדוף את כמויות המציקים המקומיים שמנסים בכוח כמעט לשכנע אותך לקנות צעיף או פסלון קטן. אנחנו בחרנו לבקר בשני קברים - קחו נשימה ארוכה - Amunherkhepshef ו- Khaemwast). הקבר הראשון נועד עבור בנו בן העשר של רעמסס השלישי ובנוי כמסדרון ארוך אל תוך האדמה, מעוטר בציורים וכתובות צבעוניות בכתב הירוגליפים משני הצדדים עד לחדר הקבורה המרכזי בו ניתן לראות את הסרקופג המקורי ומומיה של תינוק בן 5 חודשים שנמצאה במדבר.
בהמשך ביקרנו בדיר אל בחרי הוא מקדשה של Hatshepsut הפרעונית המפורסמת שהקימה מקדש גדול לכבוד Anubis אל המומיות ו-Hathor אלת האהבה והעונג. המקדש בנוי משלוש קומות מדורגות המוחזקות על עמודים עם שערים מרשימים מאבן גרניט ורודה.
סיימנו את הביקור בעמק המלכים המפורסם. בעמק זה נקברו רבים מהפרעונים המפורסמים כולל תות אנח אמון, רעמסס השני ועוד רבים וטובים. כרטיס הכניסה כולל שלושה קברים מתוך המבחר הגדול הקיים ואנחנו בחרנו לבקר בקבריהם של רעמסס הראשון, השישי ו- Amenhotep. בכל קבר ציורים מרשימים, צבעוניים מאוד שנראים כאילו צויירו אתמול. קינחנו את היום במסעדת אפריקה שליד המעבורות ובעל המקום שהתלהב לשמוע מאורן שאנחנו ישראלים ביקש לדעת איך אומרים בתיאבון בעברית וחזר והדגיש שישראל היא מדינה טובה...
אין תמונה
