במילים אחרות, סוקרטס, הוא אחד האחראים לבניית אמות המוסר של המין האנושי כפי שהוא נראה היום.
כשקראתי (בטעות אגב, ברור שאף אחד לא טרח להזמין אותי, או
בכלל לידע אותי על קיומה של ועדה זו שבסך הכל דיברה בעיקר על דבר אחד, עלי!) את הפרוטוקול לא יכולתי שלא להתגאות בעצמי. משחית הדור הצעיר", אין מחמאה גדולה מזו בעיניי.
ומשנתפרסמה ידיעה זו בדבר חוכמתי, החלו לדבר בה בכל רחבי תל-אביב. אנשים התלחששו מאחורי גבי "הנה זה הלז אשר משחית מחשבתם!", בלגלוג אמרו זאת, אך לגלוגם זה מעיד על בורותם ובעיני עצוב הוא.
לא כולם לגלגו, מעטים חשו כבוד. וכך, בעודי שם פעמי לבוקר ראשון באקדמיה, עצרוני ברחוב שניים מטובי סטלני העיר. יונתן החשישאי, לבית טולה, ודוד הירוק, לבית היידרו ושניהם בפנים נפולות מברכים לי לשלום. מצוקתם גלויה אלי עין ומשסקרנותי גברה עלי החלטתי לעיין בכך עימם.
איש הפח: השלומכם הוא כתמול שלשום? יונתן החשישאי: ויכוח קם בינינו, איש הפח. האם תוכל לבוא לנו ליעוץ?, הרי ידועה היא שחיתותך בכל העיר! איש הפח: אוכל להקשיב לכם תחילה ואז אוכל לומר דעתי. אתם תפעלו כראות עיניכם.
דוד הירוק: ישבנו בבית החשישאי, טובי לב ועולצים, אך בבואנו לעשן גילינו שאזל המלאי. בבואנו להתקשר ל"מביא הבשורה" גילינו שבאמתחתנו רק כ250 דראכמות. יונתן הציע לרכוש טולה, אני רציתי לרכוש עשב ולא הצלחנו להגיע להסכמה בדבר הרכישה. יונתן רצה חום, אני חשקתי בירק.
איש הפח: בעיה חשובה היא זו, הבא נגדיר אותה בשאלה: " מה עדיף לעשן חום או ירק?".שניהם הנהנו בהסכמה. כמה נאה לראות, שני נערים טובי מראה מסכימים. פניהם יפות יותר בדרך זו (אוקי, אני חייב הערה, אני אוהב פילוסופיה, אבל את הקטע הזה של ה"פגיזם התקופתי", מלשון פג=הומו, אני לא מבין...), הרבה יותר מאשר בשעת זעפתם.
איש הפח: אם כך הוחלט הרי שניתן לשאול זאת אחרת- "מה טוב יותר חום או ירק?". יונתן: חיי ג'ה, איש הפח, צודק אתה!, איש הפח: אם כך גם וודאי נסכים שה"טוב" שבקלים הוא זה הממסטל שבהם?. שוב הנהנו הם בראשם הקט (מפה אני מפסיק להיות הומו!!!). איש הפח: אם כך יונתן, הגד לנו מדוע החום ממסטל הוא, מן הירק?
יונתן: אין קל מזה. איכותו של החשיש הבדואי, עולה לעין שעור על איכות הירק. הירק יבש הוא וזרוע. ידוע לכל בר-סטלה מתחיל שבאמסטרדם, עיר הקודש, מעשנים חשיש לבנוני במיטב מקדשי הקפה.
איש הפח: טענות יפות הן אלו, אך נראה כי לדוד יהיה מה לומר בדבר זה.
דוד: יש ויש או הסטלן באדם (ופה אני גם מפסיק להיות צנוע!!!). זו איננה אותה הסטלה. סטלה חומה יושב בבסיסה הרוגע בלבד, סטלה ירוקה הזויה היא רב דרגות יותר. בוא נזכור, שעיר הקודש ידועה הרבה בזכות הירק שלה, ולא על שום חומה.
איש הפח: אסכם ואומר שאכן נגישים אנו לחום איכותי, אך האידוס הירוק נמצא מעל לכל. מכאן שלא נוכל להכריעו על פי מידת ה"סטלה" הנובעת ממנו, אם כך, בכדי להכריע בדבר יש לחזור ולשאול את שאלת הטוב מחדש. דוד: למה כוונתך, חיי ג'ה?
איש הפח: ארד לעומק הדעה. כששאלנו את שאלת ה"סטלה", התייחסנו למידתה כמידה הטובה הבלעדית והגענו למבוי סתום, אך האם אין שונות ביניהם במידות טובות אחרות? אולי פחותות הן השפעתן ממידת המידות. אך אולי, יתרונות משניות אלו מרובות אצל האחד ופחותות אצל השני? יונתן: אם כך במה נדון תחילה?
איש הפח: מה בדבר אורח חייהם? הרי כמות הרכישה היא שונה לאותן המעות, ומכיוון שבאורח חיים עסקינן הרי ימדד ה"טוב" בזמן של סטלה אל מול השקעה מה רבה היא הראשונה וקטנה היא השנייה, אזי הוא ה"טוב" מביניהם.
דוד: אם כך ברור הוא יתרונו של הירק. ב250 דרכמות אפשר לרכוש כעשרה גרמים חום, לעומת כ-60 גרמים ירק. מה גם שבחום ישנו צורך רב בתוסף ה"פארש" שמוסיף למחירו ומוריד מבריאותינו.
משראיתי את יהונתן חסר תשובה, החלטתי לחוש לעזרתו.
איש הפח: עד כאן, יודעים אנו שמידת הסטלה מהווה בפנינו בעיה, ואילו מבחינת אורח החיים יתרון הוא לירק על פני החום, אך האם מידת "אורח החיים" חשובה יותר ממידות אחרות? יונתן: לא ולא. יש מידה נוספת אשר חזקה לפחות כמותה אם לא ממנה!
איש הפח: ומהי זו, בן החשישאים? יונתן: מידת הנוחות. הירק הינו מסורבל לאחזקה, ואיננו חוקי. להיתפס בידי שומרי העיר עם חום של 250 דראכמות חמור בהרבה מאשר להיתפס על ידיו עם ירק בסכום אשר זהה לכך!
איש הפח: אם כך ניתן לומר יהיה שמידת הנוחות מקהה את תחושת העבריינות? הם הנהנו יחדיו.
איש הפח: נשאלת השאלה אם כך מה עדיף או שמא מה טוב יותר הנוחות או אורך החיים. דוד ויונתן: חיי ג'ה, צודק אתה כהרגלך, אך אין פה פיתרון לבעייתנו זו!
הסתכלתי על שניהם ועניתי בשחיתות: תקנו אצבע, ושלושים גרם, תערבבו ביחד, תעשו "יחום", תעשנו אותו ותפסיקו לזיין לי במוח עם הפילוסופיה הזאת!!! נפרדנו בחיוך רחב ובעיניים אדומות.
איש הפח עדיין בחופש, כתבה זו מפורסמת לאחר שנגנזה בעבר.
