כשהייתי קטנה, הייתי בטוחה שבגיל 25 כבר אהיה נשואה עם לפחות ילד אחד. עם השנים החלום התרחק, ההיגיון התערב והמציאות הכתה- גיל 25 מתקרב וכרכרת הנסיך עם הסוסים הלבנים, עוד לא עברה את הפקקים...
כשא' ואני נפרדנו אחרי קשר של יותר משנתיים, חשבתי שלעולם לא אתאהב שוב. לא האמנתי, שיבוא היום, ושוב מישהו ימלא את גופי בפרפרים, את ליבי באהבה ואת רצוני בנצח.
כשנפרדים אחרי כל כך הרבה זמן, זה הופך למעיין הלוויה- אנשים מגיעים לנחם, מביאים אוכל (בעיקר שוקולד ואלכוהול...) ומנסים למצוא מה לומר שיעביר את הכאב. המשפטים הכי נפוצים במקרים האלו הם: "הזמן יעשה את שלו", "מה שצריך לקרות יקרה" ו"מבחינה סטטיסטית את נמצאת במצב מצוין". טוב נכון, האחרון לא ממש נפוץ, אבל גם אותו הצלחתי לשמוע, יחד עם "את אדם מטופח, יהיה בסדר" ...
מי שנפרד זה עתה מבן זוג, יודע שאין משהו יותר מרגיז מלשמוע, "אל תדאג, יעבור הזמן ואתה תמצא מישהו אחר", כי כשנפרדים- אין רצון למצוא מישהו אחר.. רוצים להחזיק בתקווה שמשהו ישתנה והאדם שאנחנו אוהבים יחזור לחיינו. תקוות...
מי שנמצא כבר רחוק מהפרידה, לרוב מבין, שהמשפטים שאמרו לנו היו נכונים- הזמן עבר, מה שקרה צריך היה לקרות ואכן הגיע מישהו אחר שמילא בצורה זו או אחרת את ליבנו.
נכון, ישנם מקרים שהזמן עבר, האהבה לא דעכה, הגעגוע והמחשבה לא פסקו וחלק מהמקרים האלו אפילו זכו באיחוד כוחות מחודש.
אז מתי צריך להיות רציונאליים, לוותר ולומר "מספיק עם הקוצ'י מוצ'י"? ומתי צריך להמשיך לקוות ולעשות הכול בכדי להחזיר את אהוב ליבנו?
אין תשובה נכונה אחת. כל דבר בחיים יכול להישאר במקומו, או להשתנות לחלוטין. האדם שהיום נראה לנו כמישהו שנועדנו לחיות לצידו, יכול להתגלות מחר כקלפטומן, עקשן מדי, לא נאמן או כמישהו שאהבתנו אליו כבתה. ולהיפך, אדם שהיום אנחנו לא רואים עצמנו איתו, יכול באיזשהו שלב לומר משהו, לעשות משהו, או להשתנות בצורה כזו שלא יהיה לנו ספק שאנו לא רוצים לחיות עוד רגע אחד בלעדיו..
למדתי, שבחיים צריך ליהנות ולזרום עם הרגע, שלא צריך תמיד לחשוב יותר מידי ושלאכול הררי תותים עם קצפת עושה בסוף בחילה, בדיוק כמו חשיבה מרובה מדי על מישהו שהחליט שטוב לו יותר בלעדינו עושה...
אבל גם למדתי שלפעמים חלומות מתגשמים ולא רק להראלים ולנינטים למיניהם, אלא, גם לאלו שמבקשים בשקט בשקט רגע לפני שהם נרדמים, או סתם כשהם יושבים מול הטלוויזיה ורואים סרט דביק, שחלום הקריירה, הילדות, או זה הקשור לאדם אותו הם אוהבים, יתגשם.
אם כך הדבר, אז כל מה שנותר לי לעשות הוא לקנות גלשן, לעלות על גל הרווקות, ולקוות שבחוף שאליו אגיע בסופו של דבר יחכה לי האביר עם הכרכרה והסוסים, שינשק אותי בחוזקה ויתנצל על שנתקע בפקקים... תקוות...
