התפרצות ראשונית

ההרגשה היתה קצת מעומעמת, אחרי שכבר חשבתי שהתגברתי, אחרי שהפסקנו להתראות בגלל מריבה מטופשת של חוסר תקשורת.. ממבט לאחור בעצם, ניתן לומר שכל המריבות שלנו או במילים אחרות היחסים שלנו היו מבוססים על חוסר תקשורת.

הוא פנה אלי ושאל לשלומי. ושלומי? זו באמת שאלה טובה, מצד אחד ההרגשה החמימה שפתאום הופיעה בשל הכינוי המוכר ומצד שני, הכעס, על ההתפרצות לתוך חיי, הרי הסטטוס קוו נקבע - לא מדברים - לא מזדיינים - לא פונים במסנג'ר.

נתק, נתק, נתק, רחוק מהעין רחוק מהלב, כבר נפרדנו וחזרנו מספר פעמים רק בגלל שיצרנו קשר, רק לומר חג שמח, רק לומר מזל טוב, רק לומר..

אבל הטפיחה לאגו קיימת, הוא מצמץ ראשון, לו היה את הצורך הראשוני לדבר איתי אחרי נתק ממושך. אני לא מונעת על ידי האגו. אבל גם חס וחלילה, לא נטולת אגו, אני מרגישה מאוזנת, תודה. אבל הוא התקשר ראשון..

לא מאוהבת, לא אוהבת, לא הייתי רוצה שנחזור, אבל באיזה שהוא אופן הוא תמיד הצטייר כמעין גלגל הצלה, שמעניק לי תחושת בטחון. חיבוק של 1.83 אורך של ידיים שריריות, נותן את התחושה, על אף שתמיד המים סערו כאשר היינו זוג..

המטרה שאליה הוא התקשר כמעט ולא שינתה, עד אשר התמונה הובהרה, מפה לשם, משם לפה, הוא אמר יש לי חברה. דממה.

בין אם בגלל התחושה שהוא התאהב במשהי אחרת, בין אם בגלל התחושה שהוא מחבק משהי אחרת ושהוא מכנה בשמות משהי אחרת .. משהי אחרת שהיא לא אני.

לאחר דממה ממושכת ומלמול, לא נותר לי אלא להתעשת ולפרגן, והאמת מכל הלב, באמת. אני שמחה בשמחתו, ולא משנה שגם מסקר שנערך התגלה שמרבית מהנשים מאחלות לאקס שלהם שימות או שיחלה במחלה ממארת, או לחילופין שיהפוך למשותק, הכל רק שלא ימצא משהי אחרת, הרגשתי אחרת.

לא אעשה עצמי, חסידת אומות העולם, או זו שמקריבה עצמה למען האחר .. כי באיזשהו אופן זה כאב. כאב כאשר גילתי שהוא התבגר והשתנה, ושאת הניסיון, ההתנסות וההתלמדות הוא עשה על גבי ולא על גבה של המופקרת.