אם בשלושת הטורים הקודמים התרכזתי בשאלה "למה?" ובהם הטפתי ללגליזציה מוחלטת תוך הבאת נימוקים שהחלו בגורמים סביבתיים והסתיימו בהוצאת האמת האוניברסאלית לאור. בטור זה ברצוני לעסוק בשאלת ה"איך?", כלומר איך הלכה למעשה נוכל לנצח במלחמה הזאת.
לענות על שאלת ה"איך?" הרבה יותר קשה מלענות על שאלת ה"למה?" ולכן לאורך כל ההיסטוריה ניתן לראות הטפות ל"התנהגות נאותה" מצד המון גורמים, אבל התחמקות אלגנטית מנגיעה בפתרון עצמו.
כשחוקרים את שאלת ה"למה?" בדרך כלל חוזרים אחורה לגלות איך התפתח הדבר, כשצריכים לענות על "איך?" כבר צריך להביא שיטת פעולה מקורית, מה שגורם להתחמקויות בטענות שונות בעיקר בכדי לא לפגוע באמינות של הדברים שהשגנו עד כה. דוגמא לכך ניתן לראות בפוליטיקה המקומית שלנו כולם מטיפים לכך ששלום הוא דבר טוב על בסיס "למה צריך אותו?", אבל כולם יגמגמו כשישאלו "כיצד משיגים אותו?"
מכיוון שאנו חיים בעידן הפוסט מודרני, הלא הוא עידן שמקוריות היא כמעט בלתי אפשרית בו, לא נוכל ליצור צידוקים יש מאין, כלומר עלינו להסתמך גם בשאלת ה"איך?" על תקדים היסטורי של מאבק דומה. מכיוון שהגעתי למסקנה שהאיסור על שימוש בגאנג'ה מבוסס על דעות קדומות ושטיפת מוח יש למצוא איסור דומה שנשבר וללמוד מה גרם לכך. יותר מזה, בכדי לדייק עלינו למצוא משהו אשר נמצא במחלוקת חברתית מכיוון שטענתו המרכזית היא שאנחנו מעשנים מבחירה ולא פוגעים באחר ע"י כך, מה שהלכה למעשה הופך את זה למוסרי על פי אמות המידה המקובלות.
התנגשות המוסר הפרטי עם המוסר הרווח באה בעיקר לידי ביטוי בכל מה שמוגדר כ"סטייה חברתית" ובקטגוריה הזאת אפשר להוסיף, פרט לסטלנים, גם את ההימורים, הזנות ולבסוף את ההומוסקסואלים.
יש ירימו גבה ויאמרו שאין מקום לאחרונים בקטגוריה הנ"ל משום שהומוסקסואליות היא דבר טבעי ואיננה "סטייה", ומשום כך בדיוק אשתמש בדוגמא הזאת במאמר זה. יחסים הומוסקסואליים החלו עוד בעת העתיקה, כשאז דובר בעיקר על אהבה בין גברים שהתבססה בעיקר על מעמדן הנמוך של נשים בחברה זו. יחסים עם נשים היו הכרחיים להמשך הקיום, אבל היחסים בין גברים נחשבו לאיכותיים, בהתבסס על דעה קדומה זו.
עליית הכנסייה בימי הביניים יצרה את הקודים המוסריים העיקריים שלפיה החברה שלנו פועלת כיום, קודים שהחלו להישבר רק החל מתקופת הרנסנס. כל נושא המיניות הפכה לדבר מלוכלך שלא לדבר על יחסי מין הומוסקסואליים שהוגדרו כסטייה ומעשה סדום ( מה שלא הפריע לכל מעמד הכמורה לחגוג זה על זה...).
הנקודה כאן היא ברורה מאד הומוסקסואליות כיום איננה סטייה חברתית, אלא משהו אשר נתפס טבעי ולגיטימי, ואפילו אשתמש במושג שהומוסקסואליים לא יאהבו אופנתי.
מכאן גם ניתן לראות את ההגבלה בבירור: שטיפת המוח של הכנסייה עבדה במשך אלף (!!!) שנים וכבר כמעט שנמחקה, ואילו שטיפת המוח של הממסד בקשר לגאנג'ה נמשך כמעט 75 שנים ומעמדה הולך ומתערער. הדרך שבה נמחקה הדעה הקדומה כמעט כליל, צריכה להיות דרך דומה למלחמתנו שלנו.
יש לזכור כמה הבדלים בולטים בין המעשנים להומוסקסואליים שצריך להתייחס אליהם. דבר ראשון, אף אחד לא נולד סטלן. זהו משהו שאפשר לחיות בלעדיו שלא כמו חלק מהאוכלוסייה ההומוסקסואלית שפשוט נולדו עם נטייה זו, ומכאן יוכלו תמיד לטעון ל"זכות טבעית ומולדת", טענה חזקה שלנו אין. דבר שני , היחס שלהם באוכלוסיה. זה נכון שמי שמעשן תמיד יחשוב ש"כולם מעשנים", כמו שבחורות בהריון פתאום מגלות ש"כולן מסביבן בהריון", וזה כמובן לא נכון. יש יותר הומוסקסואלים ממעשנים ושילוב בין הטענה הנ"ל לטענה הראשונה יכולה להסביר את חשיבות המלחמה שלהם ואת יכולת ההשפעה שלהם, אשר גדולה ורצינית לעין שיעור משלנו.
לאחר עבודת מחקר קצרה גיליתי כמה דברים שאפשר ללמוד מהדרך שבה ההומוסקסואליות הפכה ללגיטימית, כשיש דמיון רב בין רבים מהצעדים שהם נקטו לצעדים בהם אנחנו נוקטים כיום (נק' חשובה ההתייחסות במאמר הנ"ל מבוסס על מחקר היסטורי בארה"ב בלבד. התמורות באירופה, לפחות עד שנות ה60 של המאה ה-20, היו די דומות).
מתחילת המאה ה-15 ועד אמצע\סוף המאה ה-17 מתחילים להתקבל יותר ויותר דיווחים על התופעה הזאת. כמובן שמעשים אלו אינם חוקיים ואנשים מוצאים את עצמם מוצאים להורג ומוכים בכיכרות הערים לו רק נחשדו בכך. יותר מזה התקשורת האמריקאית יחסה לאינדיאנים את הנטייה הזו במטרה להראות את הנחיתות התרבותית שלהם וליצור סטיגמה "מלוכלכת" נוספת.
מה שהתקשורת יצרה פה בעצם זו מודעות ואנשים שהרגישו שנטייה זו קיימת בתוכם הבינו שהם לא לבד, שהתופעה קיימת. דבר זה לא נעלם מעיני אנשי התעמולה כנגד הגראס והם לעולם לא יצרו מצב של הדחקה אלא בדיוק ההפך הם יצרו פרנויה מכוונת ואמרו שהגראס קיים בכל מקום וכולם חשודים, כך שמודעות הייתה קיימת בתחום מאז ומעולם.
בשנת 1860 מוציא אחד מגדולי המשוררים האמריקאים, וולט וויטמן, את ספרו הראשון ובו שיר אשר מרמז על אהבה בין גברים ובעצם בכך מחדיר את הנושא לתרבות האמריקאית. בעידן ובו גיבורי התרבות הם אלו אשר יודעים לכתוב יפה ולא אלו אשר יודעים להראות יפה, מכתבו של וויטמן זה משהו מקביל לראיון של יעל בר זוהר מחזיקה ג'וינט ומספרת לאומה כמה כיף לעשן, אבל כאן הקדמתי את המאוחר. וויטמן פותח כאן תיבת פנדורה ומשפיע על המוני אומנים אחריו בראשות הסופר אוסקר ווילד שיותר מאוחר מביא לתחילתו של השיח הציבורי בנושא.
עוד לפני כן, ב-1863 נתפסות שתי גופות נשים במלחמת העצמאות של אמריקה, כאשר הן התגייסו כגברים לכל דבר. החוק בנושא זה ברור: "כל אישה בבגדי גבר, או גבר בבגדי אישה הינו מעשה מגונה ויש להעניש על כך". החוק הנ"ל פגע לא רק בהומוסקסואלים אלא גם בנשים. בסופו של דבר גבולות המאבק התרחבו והפכו למאבק לשם שוויון בכלל וכאן יש נקודה חשובה במאבקנו.
יש חשיבות להרחבת המאבק. הפגיעה האקולוגית היא נקודת המפתח לא ייתכן שבבחירות האחרונות רצה מפלגה ירוקה ומפלגת עלה ירוק בנפרד כשהמצע שלהם, מלבד חוקיות הגר