מאז ישיבת הממשלה ביום 29.4.05, הן מערכת ההשכלה הגבוהה והן התקשורת רועשים וגועשים. בראש ובראשונה ברצוני להביא את החלטת הממשלה בנושא ככתבה וכלשונה:
* הממשלה רואה חשיבות לאומית בהסבת המכללה האקדמית יהודה ושומרון באריאל לאוניברסיטה כמנוף לחיזוק מערכת ההשכלה הגבוהה באזור.
* להטיל על שרת החינוך התרבות והספורט בתוקף תפקידה כיו"ר המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) לפעול לבדיקת אפשרות הסבת המכללה לאוניברסיטה, בתיאום עם המועצה להשכלה גבוהה ו/או מל"ג יו"ש והוועדה לתכנון ולתקצוב, במסגרת סמכויותיהן תוך התייחסות לבחינת ההיבטים הלאומיים, האקדמיים, התכנוניים התקציביים והאחרים של הנושא".
בהחלטה זו יש לראות המלצה של הממשלה למועצה להשכלה גבוהה והועדה לתכנון ולתקצוב לבדוק מכל ההיבטים את הצורך בהקמת אוניברסיטה נוספת בישראל. ניסוח כמעט זהה מתייחס להקמת אוניברסיטה בגליל.
בימים אלה, הקים יושב ראש ות"ת ועדה לבדיקת הצורך באוניברסיטה נוספת על פי המדדים המקובלים בעולם. החלטת הממשלה והפרסומים בכלי התקשורת, כי הממשלה החליטה על הקמת אוניברסיטאות נוספות גרמה לתסיסה רבה בקרב מוסדות להשכלה גבוהה שונים, אשר רואים עצמם ראויים להפוך לאוניברסיטה.
עלי לציין, כי הקמת אוניברסיטה או השימוש בכינוי אוניברסיטה, הוא בסמכותה הבלעדית של המל"ג. משמעות הפיכת מכללות לא מתוקצבות תיצור מצב שבעקבותיו תפעלנה במרכז הארץ 6 אוניברסיטאות בעוד שבפריפריה יפעלו מוסדות להשכלה גבוהה שאינם אוניברסיטאות. בכך, תימשך ותתגבר המגמה למשוך צעירים ללימודים גבוהים למרכז הארץ, ונהירה מהפריפריה אל המרכז.
אני סבור שבמצב שבו מספר הלומדים לתואר שלישי באוניברסיטאות בישראל הוא כ- 8,000 סטודנטים, המהווים את העתודה המחקרית של ישראל, אין צורך בהכשרת חוקרים נוספים.
אם נגדיל באופן משמעותי את מספר בוגרי התואר השלישי ולא נוכל להבטיח להם מקומות תעסוקה רלוונטיים, יווצר מצב של הכשרת מדענים מעולים עבור חברות ואוניברסיטאות בחו"ל. כבר היום קיימת התופעה הלא קטנה של "בריחת מוחות" מהארץ לחו"ל כתוצאה ממחסור במקומות המסוגלים לקלוט את המדענים הצעירים, לרבות האוניברסיטאות שתקציבן קוצץ בשנים האחרונות באופן דרסטי.
המועצה להשכלה גבוהה וות"ת, כאחראים על תכנון ההשכלה הגבוהה בישראל, חייבים להבטיח נגישות מקסימלית לכל צעיר שנפשו חפצה ללמוד והוא מסוגל לכך. המסלול להגשמת שאיפה זו עובר דרך המכללות בישראל. רק מכללות המפוזרות ברחבי הארץ ואשר עלות הכשרת הסטודנטים בהן נמוכה לאין שיעור מאשר באוניברסיטאות, יכולות לאפשר נגישות להשכלה אקדמית לכל מי שחפץ בכך.
על פי תכנית החומש הנוכחית שעומדת להסתיים בשנת 2008, אמורים להיקלט כ- 15,000 סטודנטים נוספים למערך ההשכלה הגבוהה, כאשר מתוכם כ- 11,000 יקלטו במוסדות שאינם אוניברסיטאות. רק הודות לקיומם של המוסדות שאינם אוניברסיטאות יכולה הערכה זו להתממש.
חלק מהמוסדות השואפים להפוך לאוניברסיטאות טוענות, כי מאז הקמתה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב לפני כ-30 שנה לא הוקמה אוניברסיטה נוספת בישראל. הטוענים שוכחים לציין, כי האוניברסיטאות במהלך 30 השנים האחרונות הגדילו במאות אחוזים את מספר הסטודנטים הלומדים בקרבן בכל החוגים ובכל רמות התארים. בשנות ה- 90 של המאה הקודמת הכפילו האוניברסיטאות את מספרי הסטודנטים הלומדים כדי להיענות לביקוש הגובר להשכלה הגבוהה. לפיכך, טיעון זה הוא חסר משמעות. אם נזכור שהעיקר הוא להגדיל את הנגישות ולא בהכרח את מספר האוניברסיטאות.
באנגליה ובאוסטרליה התקבלה החלטה שכל המוסדות להשכלה גבוהה שאינן אוניברסיטאות יכולות להפוך לאוניברסיטאות, דבר שגרם לנזק רב למערכת ההשכלה הגבוהה בארצות אלה, ופגע ברמה האקדמית שלהן. היום הם מנסים למצוא דרך כיצד לשנות החלטה זו ומתקשים להגיע לפתרון. רצוי מאוד שגם אנו במדינת ישראל נלמד משגיאות של אחרים ולא ניגרר ללחצים של מוסדות שאינם אוניברסיטאות להפוך לאוניברסיטה.
יש לשמור מכל משמר על עצמאותה של המועצה להשכלה גבוהה וות"ת באשר לתכנון נכון של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, אם לאו תיווצר אנדרלמוסיה שלא נוכל לשלוט בה, ותיפגע הרמה האקדמית של ההשכלה הגבוהה, ומקומה של זו בקרב הקהילה האקדמית בעולם כולו.
הכותב הינו, סגן יו"ר המועצה להשכלה גבוהה