החלטתה החפוזה של הממשלה "הרואה חשיבות לאומית" בהקמת אוניברסיטה בגליל ובהכרה במכללת אריאל לאוניברסיטה נומקה בצורך לחזק את ההשכלה הגבוהה והפריפריה כאחד. ואולם, בפועל החלטה זו תגרום להחלשתן, שכן יותר משהיא עתידה להפוך את המכללות הללו ואת הרבות העומדות בתור בעקבות התקדים. לאוניברסיטאות, היא עתידה להפוך את אוניברסיטאות המחקר בישראל למכללות.
החלטת הממשלה אינה מתחשבת בעצמאות הקבועה בחוק למוסדות להשכלה גבוהה. להיפך, היא מביאה לשיא חדש את ההתערבות הפוליטית במוסדות אלו. ההשכלה הגבוהה בישראל היא אחת הפנינים במדינה. ערכה בקידום בטחון המדינה, כלכלתה וחברתה מוכחת בעליל. אחת הסיבות המרכזיות להישגים הרבים הייתה עצמאותה של ההשכלה הגבוהה; יותר מתמיד עצמאות זו עומדת כעת בסכנה. האקדמיה נהפכה לשק חבטות של המגזר הפוליטי. האם שיפור מקום במרכזי המפלגות הוא סיבה מוצדקת לפגיעה באקדמיה הישראלית?
החלטת הממשלה אינה מתייחסת כלל להיבט התקציבי. הקיצוץ הממשלתי הכבד בתקצוב הממשלתי של אוניברסיטאות המחקר הביא את תשתיות המחקר שלהן לסף התמוטטות. הזרמת כספים למכללות אריאל והגליל כמתבקש מהחלטת הממשלה בלא הגדלה משמעותית של תקציב ההשכלה הגבוהה יסוד הנעדר באורח בולט מן ההחלטה תרסק עוד יותר את תשתית המחקר של האוניברסיטאות הותיקות והחדשות כאחד. ייתכן שזו לא מטרתה של החלטת הממשלה, אך נוצר הרושם שהממשלה מעדיפה מספר גדול של אוניברסיטאות חלשות על פני מספר קטן יותר של אוניברסיטאות חזקות ועצמאיות. האם ניוון שכזה של תשתיות המחקר בישראל הוא מחיר ראוי למוצר המוצע?
החלטת הממשלה אינה מתייחסת כלל לרמתן האקדמית של המכללות האמורות להפוך לאוניברסיטאות מחקר. אם האיכות הייתה קנה המידה להחלטה זו, הרי ישנן מכללות העולות באיכותן על מכללות אלו. האם האיכות האקדמית איננה צריכה להיות שיקול בהחלטות על שדרוג מכללות? האם הממשלה היא הגוף המתאים לקבל החלטות שצריכות להיות מבוססות על קריטריונים אקדמיים?
החלטת הממשלה אינה מתייחסת להיבט התכנוני של ההשכלה הגבוהה בישראל. היבט זה צריך לקחת בחשבון גם פיזור גיאוגרפי נכון של האוניברסיטאות. שתי האוניברסיטאות החדשות נמצאות רק במרחק של כ-45 ק"מ בלבד מאוניברסיטאות מחקר מבוססות. אם רוצים, למשל, להקים אוניברסיטה בגליל, האם לא ראוי יותר להקימה בטבריה או בצפת?
החלטת הממשלה אינה מתייחסת כלל להחלטת ממשלה קודמת משנת 2000 שמדברת על הקמת מכללה ערבית בגליל. האם כל שלטון חדש יקים לעצמו אוניברסיטה כלבבו?
הנימוק שמאחריו מסתתרת החלטת הממשלה הוא הצורך בחיזוק האקדמי של המכללות והפריפריה. זהו צורך אמיתי, אך החלטת הממשלה אינה נותנת לו מענה. חיזוק אמיתי של המכללות טמון ביצירת מודל חדש לשותפות בין המכללות לאוניברסיטאות, שיתקן את הנזקים שיצר הניתוק ביניהן, שיש הרואים בו את החטא הקדמון של המודל הקיים. המבנה המוצע של אוניברסיטת הגליל, למשל, איננו נותן מענה למאסה האקדמית הקריטית הנדרשת כדי להפוך מכללות לאוניברסיטאות מחקר. מאסה קריטית זו קיימת באוניברסיטת חיפה ובטכניון, המצויים במרחק קצר ממכללות הצפון, והמהווים כבר היום עוגן מחקרי למכללות אלו. פיתוחם של הגליל והצפון מחייב, דווקא, את הגדלת שיתוף הפעולה בין מוסדות ההשכלה באזור ולא את הגדלת הניתוק והתחרות על המשאבים בינם.
לכן, במקום המודל הבעייתי שמציעה "אוניברסיטת הגליל" יש לחשוב על מודל חלופי, שיספק מענה אמיתי לצרכים הממשיים של פיתוח ההשכלה הגבוהה, הכלכלה והחברה בצפון הארץ, המודל של "אוניברסיטת הצפון". מודל שכזה יכול להיות מיושם בדרגות ובאופנים שונים, אך ביסודו עומד שיתוף פעולה עמוק בין אוניברסיטאות המחקר והמכללות בצפון. מודל זה יכול להתחיל בשיתופי פעולה הוראתיים ומחקריים שונים ויכול גם ללבוש צורה של מבנה סינרגי, שיצור איגום משאבים ולא תחרות עליהם. מודל שכזה יאפשר את חיזוק תשתיות המחקר במקום ליצור כפילויות שבריריות, יגדיל את מרחב האפשרויות של הסטודנטים בתארים השונים, ויפתח אופקים רחבים יותר לחברי הסגל.
בשלב זה ניתן עדיין לתקן את הכשל המובנה שבהחלטת הממשלה ולהביא לחיזוק ממשי הן של הפריפריה והן של ההשכלה הגבוהה בישראל, על ידי המודל המוצע לאוניברסיטת הצפון, מודל שניתן ליישמו גם בחלקים אחרים בארץ.
מאמר זה מבוסס על מאמר שפורסם ב"הארץ"
פרופ' בן-זאב, ממקימי המרכז הבין-תחומי לחקר הרגשות באוניברסיטה. באוניברסיטה מילא שורה של תפקידים, בהם: רקטור האוניברסיטה, דקאן למחקר, ראש החוג לפילוסופיה, ראש הוצאת הספרים וראש הערוץ האקדמי.
