אני כותב את זה בצורה חדה וחלקה, בלי "לדעתי" ושטויות מסביב, בגלל שאני רואה למה זה קורה. זו לי פעם נוספת בה אני מתיישב מול המחשב ורעיון ה"למה?" מציק לי. ה"למה", הפעם מתרכז סביב שאלת המלחמה הזו שיצרנו לנו.
אני כותב את השורות הללו מכיוון שאני מקבל וקורא המון תגובות בקשר לזילות של יום זה בעיני רבים, וזה חורה לי (ובעברית, מגעיל לי את התחת...), שאנשים יושבים בביתם, מעשנים, יודעים שזה לא חוקי, וזה לא מזיז להם בכלל. אתם קולטים מה אתם עושים? אתם יודעים שלחברה יש כלים לשלול לכם את החופש על סמך פעולה שאתם עושים. פעולה זו איננה מזיקה לאיש אחר מלבדכם, אלא מקבילה לזו של סיגריה שהינה חוקית לחלוטין!
אפשר לכתוב טור שלם על תרבות ה"לי זה לא יקרה" של האדם המודרני, אבל אנשים יעדיפו לשבת בבית ואולי מי יודע, להם זה לא יקרה. יותר מזה, אנשים מפחדים מחשיפה, מפחדים להרים את הראש מעל החוק ומעדיפים להימנע מפעולה, בעיקר אחרי מה שקרה שם בשנה שעברה. אדישות שמגיעה מתוך חוסר תקווה. חוסר תקווה שמראה על בורות מושלמת!
אז קופצות לי כל ה"למות" לראש. "למה להלחם בשביל המון אדיש?", "למה לא לשבת בשקט, להמשיך את השגרה ורוב הסיכויים שלא יקרה כלום?", "רגע, רגע, למה בכלל אנחנו נלחמים כאן מראש?". זאת ידידיי, זאת היא ה"שאלה".
אפשר תמיד לשפוך תגובה (שהיא נכונה לחלוטין!) בסגנון:" ברגע שזה יהיה חוקי זה יעלה פחות כסף, נוכל לקנות חומר יותר טוב, לא נצטרך לפחד מהמשטרה, ובכלל, יהיו יותר צחוקים (במילים אחרות זה יעלה לי פחות, זה יעשה אותי יותר מסטול, אני לא אפחד יותר, ויהיה לי יותר סבבה). אבל וואלה, יבוא ספקן אחר ויגיד: " אני חי עם המחיר הזה, החומר החום שמסתובב פה (זה שכולם לוחשים שיש בו אופיום...) הוא אחלה, סבבה לי ושמח. אה, כן, ושותף שלי שוטר, אז אימל'ה..." למה לו לאיש כזה להיאבק? ואיזה קסם, פתאום כולם "מתחפשים" לאיש הזה. משכנעים את עצמם שנכון הדבר, ופותרים את הדילמה הפנימית שלהם.
אני אף אמשיך ואקשה. נשאלת השאלה האם אדם, שאיננו מעשן, קורא את התגובות הנ"ל ומשתכנע שאכן ראוי הגראס להיות חוקי? אני מסופק. מי שאיננו מעשן בדרך כלל יגיע עם "מטען" מסוים כנגד הדבר, או במקרה הטוב יחשוב שזה איננו רלוונטי לו ולכן יעדיף להמשיך עם מה שטוב לו בהווה.
התשובות של השניים הללו הן לגיטימיות בעיניי, ויתכן שאף צודקות, ומכאן שהסיבה למלחמה כנגד ה"מלחמה בגראס" חייבת להיות יותר עמוקה, אחרת היא איננה רלוונטית.
תקציר קטן למי שלא יודע איך הוציאו את הגאנג'ה אל מחוץ לחוק. בשנת 1937, בעת ישיבה של תשלובת "דופנט" ("ג'נרל מוטורס" זה שלהם...), בעקבות המצאת סיבי הניילון ליצירת פלסטיק, עלה רעיון שאם יעלימו את ההמפ (גאנג'ה) הם יהיו בלעדיים בשוק. אבל פתאום נתקלו בבעיה, איך יסבירו שהתחליף המזהם והאיכותי פחות מהמקור, יכול להחליפו. הוחלט לעשות מעשה, בשיתוף עם מזכיר משרד האוצר, שהוא גם הבנקאי שמלווה כספים לדופונט בתמורה למניות שלהם. בעלה של אחותו של מזכיר משרד האוצר, שהוא גם במקרה מנכ"ל המשרד לענייני סמים מסוכנים בארה"ב (שמונה ע"י המזכיר עצמו, שבדיוק חייב טובה...), החליט להכניס את ה"צמח" הנ"ל על בסיס ההשפעה שלו לפקודת הסמים.
המנכ"ל, הארי אסלינג'ר, גייס את אייל העיתונות הצהובה הרסט ("האזרח קין" בשבילכם), וביחד פתחו במבצע שטיפת המוח הגדול בהיסטוריה. כל הדעות הקדומות על התנהגות בלתי צפויה והתמכרות כפייתית באו לידי ביטוי בסרטי זוועה שהוקרנו אז, כאשר מושג כ"מניפולציה תקשורתית" עוד היה בחיתוליו..(עד שהנאצים השתמשו בו זה היה בסדר גם מצד האמריקאים לעשות זאת...).
הסיפור הזה ידוע ומפורסם, אז אם כך איך יתכן שזה עדיין לא חוקי? התשובה היא כמובן באחיזה בדעות הקדומות החדשות. "זה לא ממכר פיזית, אבל זה מרוסס ולא כמו פעם", "זו מדרגה בדרך להידרדרות לסמים יותר קשים", אלו הן פחות או יותר הסיבות שקיימות גם היום. אתה מדבר עם אל-סם על נזק מגראס, הם לוקחים אותך למרכז גמילה ששם יושב נרקומן שמספר לך שגם הוא התחיל בקטנה. מכאן ההיקש הלוגי המטומטם שכל מי שמעשן יגיע למצב כזה? הדעה הקדומה הישנה הוחלפה באחת בחדשה.
אם כך, בעיניי תהליך של לגליזציה הוא חשוב, לא משום שאעשן בזול חומר טוב יותר, אלא בגלל השאיפה שלי לחשוף את האמת. אני רואה בחוק, שמגביל לי את החופש בצורה לא מוסרית, כמשהו שמתנגש לי בערכי היסוד בהם אני מאמין, בהם אני חושב שכל אחד צריך להאמין. הרי היום מותר לייבא דברים שעשויים מהפ, אז למה לא לזנוח את החוק הטיפשי? איך זה ייתכן ששיקול כלכלי של כמה אמריקאים, שהוכח כמניפולטיבי, משפיע עלי עד היום? כואב לי לחיות עם כזאת טיפשות ואטימות מסביבי ולכן אני מאמין במחאה הזאת, לכן כל המלחמה.
לכל אלו אשר ספקנים בקשר ליכולתם להשפיע הייתי מציע לחשוב שוב. התרומה האוניברסאלית לחשיפת האמת קשורה לכך ישירות, שכן רק בקולות צעקה נוכל להביא לשינוי. נמאס לי שרומסים אותי כחסר אינטליגנציה וכוח, וכנגד זה בדיוק בא יום המריחואנה למחות. פעם אחת בשנה יכולים לבוא כולם ולהראות נוכחות, להראות שיש עדיין כאלו אשר רואים את האמת. אולי בסוף נוכל אנחנו להחליף את הדעות הקדומות החדשות בדעותינו שלנו בנושא. אולי דעות אלו יוכחו בסופו של דבר כלא נכונות, אבל ניתן להגיד בודאות שהן קרובות יותר ל"אמת המוחלטת". אם יש אחת כזאת, לעזאזל!
בואו בהמוניכם!
