האיזור האישי שלי
כאן נרכז עבורך באופן אוטומטי את כל תחומי הלימוד שהתעניינת בהם בעת ביקורך באתר
הבחירות שלי
להכוונה מקצועית חינם השאר פרטים ונציגנו יחזרו אליך

לילה של אבולוציה בלתי הפיכה

בתחרות שנערכה, לרגל חג הפסח, מ"עבדות לחירות", עלה סיפור זה בגורל ונבחר כבן חורין אמיתי..שיהיה לכם חג חירות שמח!

ליאור בנימיני | 21-04-2005 15:56:00

היה זה לילה די שגרתי עד אשר נשאבתי אל תוך החלום. ובחלומי ראיתי את מרי, זוגתי בעבר וסוג של נקודת ייחוס בהווה.
את הרגשות אליה החנקתי מזמן, אבל לראות אותה בזמן כל כך מבולבל ואפלולי העלה בי רגשות ישנים שחשבתי שנעלמו מזמן.
כמה אהבתי אותה. כמה אני עדיין רוצה אותה.
מרי הייתה טובה אליי מכולן. "מרי, איזה כיף לראות אותך!" בישרתי לה בלבביות. "עצום את עיניך" היא פקדה עליי בקול אדיש, אשר היה שונה כל כך ממה שרציתי לשמוע. לתדהמתי הרבה עיניי נעצמו מעצמן, כאילו הייתה לה שליטה על טבעית עליי. בתוך החשיכה שהשתררה בעיניי, ניסיתי לדמיין את הנשיקות הנפלאות שהיא נתנה לי, נשיקות חלקלקות של אהבה שהייתה חלקלקה עוד יותר. "פקח את עיניך" היא ציוותה עליי שנית, וכשפתחתי אותן היא הייתה עירומה כמו בלילות ההם בהם נשבעתי שאוכל למות ולא להרגיש כל פספוס. מלאך קטנטן הנמוך ממני בראש וגוון עורו חום. שדיים קטנים ומלאי עליצות. ירכיים חלקות עליהן החלקתי את ידי בזמנים טובים יותר. אני יכול להישבע שריח גופה הנפלא יכול לבוא באפי בכל פעם שארצה בכך. אך מדוע המלאך שלי לא מחייך? מדוע היא כל כך קרה וזועפת ? כל כך כועסת או אולי עצובה?

לאחר כשבריר שנייה הבחנתי שהיא לא היחידה שהייתה עירומה.
בגדיי נעלמו כלא היו וגם אני חשפתי שם לעיניה את האינטימיות הגדולה ביותר שלי, שהייתה מאז ומתמיד נחלתה.
"בוא אחריי." נשמע קולה בשלישית, והפעם היא שרקה לי שריקה עולה ויורדת, כזו ששורקים לכלבים. רגליי, שהפסיקו להיענות לרצוני, עקבו אחריה באיטיות מקפיאה. היא הובילה אותי אל אחת הפינות הפחות מאוכלסות במוחי ועצרה.רגליי עצרו יחד איתה.
היא פנתה אליי, והפעם קולה נשמע רגיל, נשמע אמיתי, כמו שנשמע בימים בהם אמרה לי שהיא אוהבת אותי.

"נכון שאתה אוהב אותי, כלבלב קטן שלי?" שאלה אותי בקול מתוק של ילדונת קטנטנה. "נכון שתעשה הכל בשבילי?" לא הבנתי לאן היא חותרת, אך לפתע ראשי הנהן בהתלהבות כמו כלב צעצוע קטן ומשעשע שהונח בחזיתה של מכונית. "ידעתי שתעשה הכל בשבילי! אז רד על ברכייך כלבלב." רציתי להתנגד, אבל שום דבר בעולם הזה לא יעצור אותי מלרדת על ארבע. "עכשיו נשים עליך את הקולר, שכולם ידעו כמה חלש אתה!"

ניסיתי לצעוק ולהתנגד, אך רק "לא" חלוש יצא מפי הכנוע. קולר ברזל שהגיח משומקום, נסגר על צווארי בחריקה. יכולתי להרגיש איך הוא הכביד על צווארי, על נשמתי, ועל ליבי. עבד לאהובתי. עבד לאהבתי.

"אני אוהב אותך". סיננתי בשקט. "את לא זוכרת את הפרחים ששלחתי לך? את המילים שכתבתי לך?". "בטח שאני זוכרת" אמרה, והמתיקות הילדותית לא סרה מקולה. "ובאמת היית כלב טוב, אז הנה לך עצם משחק. "ובעודה אומרת את זה, דחפה באכזריות עצם עבה, מהסוג שמוצאים בסרטים מצוירים, אל תוך פי. ירקתי באחת את העצם וניסיתי להשתולל ולהשתחרר מאחיזתה, אך עיניי נשארו נעוצות בעיניה, וככל שהבטתי בה, רציתי להביט בה יותר, וככל שהבטתי בה יותר, הרצון להיאבק נחלש, וככל שהרצון להיאבק נחלש, נסחפתי יותר ויותר אל מעמקי ההתאהבות, שהכניסה אותי לתסבוכות הללו מההתחלה. כן, ככל ששלטה עליי, על מצב רוחי, ועל מעשיי, כך התאהבתי בה יותר. אך מצב זה לא ימשך לאורך זמן-הלילה הוא לילה של התפתחות, לילה של אבולוציה בלתי הפיכה.

היא קשרה את קולר הברזל בשרשרת, אל טבעת מתכת שהייתה נעוצה בקיר חלומי, והתרחקה ממני מספר צעדים. לידה התייצב בחור שחור ענקי, גדול בכל אבריו, אשר החל לנשק את שפתיה בחוזקה. הם השמיעו קולות חלושים של הנאה. אני נאנקתי בכאב. ניסיתי להיאבק ולעצור אותם, או לפחות לברוח מכאן. הפעם היו לי יותר כוחות והחזרתי לעצמי את השליטה על גופי. ההתאהבות החלה להישבר אל מול פני המציאות.

התרסקות ידועה מראש
הרמתי את ידי אל צווארי וניסיתי להסיר את הקולר, אך ברגע בו ידיי הגיעו אל התפס שפותח את הקולר, חשתי מכות שוט על גבי.
ניסיתי להביט לאחור כדי לראות מי מצליף בי, וראיתי רק רגליים רזות יחפות, ואת קצהו החום של השוט מועף בתנופה לאחור. השוט הצליף בי שוב, ובכל הצלפה הוצגו בראשי תמונות מהעבר.

"טראח", היה הצליל שהפיק עורי לאחר שהכה בו השוט, ובראשי עלה זיכרון מתוק, על הפעם הראשונה שפגשתי במרי. "טראח", עכשיו אנחנו ביציאה הראשונה שלנו. "טראח", גופי כבר בער מכאב ונחלש לאיטו, ובראשי הפעם הראשונה בה עשינו אהבה. "טראח", "טראח", "טראח", היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי.
"טראח, טראח", אני רוצה אותה שוב. וכך באופן מסתורי, כל הצלפה העלתה בראשי תמונה אחרת מעברי עם מרי.

לא יכולתי לסבול את זה יותר. כמה כבר אפשר לעשות מעצמך מסכן?
כמה אפשר להתבוסס ברחמים עצמיים? ניסיתי לחמוק באגרסיביות מההלקאה האכזרית בייאוש, אך מכות השוט לא פסקו. במקום זאת ניסיתי לקפוא במקום ולספוג בסבלנות את ההשפלה אך גם זו הייתה אסטרטגיה אשר התבררה כלא יעילה. מכות השוט אשר התערבבו בזיכרונות ישנים לקחו ממני הכל. התמוטטתי על בטני וחיכיתי לבאות. עתה באמת הייתי על הקרשים.

מכות השוט פסקו.

התפכחות מפוייסת
"צבוע!!!!!!!!" צרחה נשמעה באוזני, הייתה זו מרי. "צבוע!!!!!!!!" היא קירבה את פיה אל תוך אוזני חסרת ההגנה. "צבוע!!!!!!!!" היא תפסה בגופי, וסובבה אותי על הגב.
"צבוע!!!!!!!!" כעת יכולתי לראות את זה אשר הצליף בי. היה זה אני.

עמדתי שם בפנים חתומות, לבוש כולי בשחור, והבטתי בעצמי הכנוע בדממה. השוט היה תפוס בחוזקה בתוך ידי. לא הסגרתי כל רגש.
מרי נעמדה ליד בן דמותי הקפוא.

"צבוע !!! על מי אתה מנסה לעבוד עם קשקושי הרחמים העצמיים שלך? אתה לא אוהב אותי באמת. אתה רק לא רוצה שאף אחד אחר ישכב איתי, רוצה לשמור אותי לעצמך. לא אכפת לך אם טוב לי או לא.
מצידך שאשאר לבד כל חיי, והרי אם הייתה לך הלילה את ההזדמנות ,היית מזדיין פה עם כל מה שזז! אז בשבילך זה טוב ובשבילי זה אסור? אני הרעה בסיפור הזה? תפסיק להיות ילד קטן ותתחיל להתבגר.

היא צדקה. נכנעתי למערבולת של פנטזיות, אשר נועדו לספק את משאלות ליבי למלא תפקיד של קדוש מעונה, של האנדרדוג. כך הרגשתי טוב יותר עם עצמי. מספיק עם המשחקים האלה. היא המשיכה לדבר, אך הפעם קולה התרכך ונעשה מפויס. "אולי אם תפסיק להלקות את עצמך בזיכרונות משובשים ובחצאי אמיתות, אז תוכל להגיע למסקנה האמיתית היחידה עלינו. נדלקנו אחד על השני. אפשר לקרוא לזה התאהבות ואפשר שלא, ובילינו ביחד. זה הכל ליאור. צריכים לעבור הלאה, לאהבה הבאה. אמנם מה שהיה בינינו נעלם לעולמים, אבל בזמן שזה היה - זה היה אמיתי וטוב, וכך אתה צריך לזכור את זה!"

זה נכון.
אני מבין זאת עכשיו, כשם שאני מבין שצריך להרגיש את הנפילה כדי להבין שאתה לא עומד. אני יכול לחזור לעצמי ברגע שבו אני רוצה לחזור לעצמי. אף אחד לא יכול לדכא אותך, אתה מדכא את עצמך וזה יעיל והכרחי רק לתקופה מסוימת בלבד. אף אחד לא יכול לשנות אותך, אלא רק ליצור את התנאים שיעזרו לשינוי לבוא ממך-ואכן השינוי הגיע. נכון שיהיו לפעמים רגעים קשים, אבל אפשר למצוא את השיטה שתמנע ממך ליפול למלכודת של הרגשות הישנים.
לפעמים צריך להתאזר בסבלנות ובגישה חיובית.הכל היה ברור כעת.
הייתה זו אבולוציה בלתי הפיכה.

"קנאק" מתכתי נשמע, בזמן שקולר המתכת שעל צווארי נפתח מעצמו ונפל בסתמיות על הריצפה.

כלים שיעזרו לך לבחור מה ללמוד
המבדק
מחשבן סיכויי קבלה
מחשבון בגרויות
X
שירות אישי חינם
מחפש את מוסד הלימודים שהכי מתאים לך? השאר פרטים
באנר פירסומי
X
מחפש את מוסד הלימודים שהכי מתאים לך? השאר פרטים