מנור ליווה אותנו בשלבי בגרותנו: ילדות, נערות ובגרות. אחותי הקטנה, בואי גלי, אבניבי (שהביא את יזהר כהן לזכיה בארוויזיון בשנת 1978), השוטר אזואלי, אחי הצעיר יהודה, הכניסו אותו לתודעה והשאירו אותו שם. כמו גם תוכניות הטלוויזיה "עד פופ" ומסך אישי.
מנור תרגם גם מחזות רבים, ביניהם "אילוף הסוררת, הלילה השנים עשר ורומיאו ויוליה של ויליאם שייקספיר וחתולה על גג פח לוהט של טנסי וילאמס ועוד.
שירו האחרון של אהוד מנור היה "להיות שייך" יהיה להמנון היובל של אוניברסיטת בר אילן. אוניברסיטת בר אילן העניקה לו תואר דוקטור לשם כבוד
פרופ' משה קוה, נשיא אוניברסיטת בר-אילן, "כתיבתו העשירה נותנת ביטוי ליופיה של ארץ ישראל, לעונות השנה, לנופים, לאתרים המיוחדים, לשדות, לפרדסים ללוחמים ולחולמים. זה למעלה מארבעה עשורים משקפים שיריו של אהוד מנור את הלכי הרוח, הכיסופים, התקוות, המאבק על קיומנו, את השכול, תחושות האבל והשמחה של העם בישראל.
