למרות שבמחשבה שנייה יש כאלו שיאמרו שלגביהם פרידה היא לאו דווקא מעוררת אסוציאציות של עצבות ובכי ושירים עצובים ומשבר וכו' וכו'. אלו האנשים שאני מוריד בפניהם את הכובע כי בשבילהם פרידה היא התחלה של מערכת יחסים חדשה.
אבל לא על הפרידה עצמה אני רוצה לדבר, אלא על החזרה שאחרי. השאלה שמטרידה אותי היא האם ליחסים של בני זוג שנפרדו וחזרו יש סיכוי לעתיד ורוד.(אם יש דבר כזה). האם כשהחלטת אחרי כמה חודשים של לבטים קשים עם עצמך ואחרי שמה ששבר את גב הגמל זה הצקותיה של עלמת החן שלך לגבי מיסוד היחסים ותכנון חתונת העשור, כשאתה חותך בבשר החי ואומר שלום ולא להתראות, זה סופי.
אז נכון שהדבר היחיד שסופי זה רק המוות ובטח יבואו הבחורות ויגידו שהדברים הם לא שחור לבן ושפרידות הן לא סופיות ושהיו כבר מקרים שחזרו בגדול ושהרגש והגעגועים גוברים על הכל, אבל מצטער לא בבית ספרינו. אצלי יש המון צבע במיוחד אחרי שהחלטתי שעלמת החן שלי לא תשחק לי בנקודות החן עד שהמוות יפריד בינינו. החיים אחרי הפרידה נראים הרבה יותר טוב. זה כאילו שירדה לך אבן מהלב. אבן? סלע .
למה לחזור למשהו שאתה יודע מראש שאם הוא לא הצליח בעבר הוא בטח לא יצליח גם בעתיד? למה לבזבז סתם זמן יקר כדי לנסות לפרוט על מיתרים שמנגנים בזיוף את "מדרגות לגן עדן" של לד זפלין כאשר אנחנו מרגישים שזה כבר לא זה וגן העדן הפך לגיהינום?
אם נפרדים לא מתחרטים! כאשר בני זוג אוהבים הם צריכים לתמוך אחד בשנייה בטוב וברע.
אז אני לא אומר שאי אפשר לעזוב או לברוח אבל לאחר מעשה אין דרך חזרה! אין דבר שאי אפשר לפתור אותו בתוך מערכת היחסים. חזרה לאחר פרידה לא משקפת את האמת,כי תמיד זוכרים לרעה את הסיבה לעזיבה האחרונה או מנסים לרצות את הצד השני וזה כבר הופך להיות קשר מאולץ ולא טבעי.
תבינו, זה לא ברירת מחדל שאם לא טוב בחוץ או לא מוצאים את מה שמחפשים אז חוזרים עם הזנב בין הרגליים....
אני מעדיף ללכת לדיסקוטק מגעיל בדרום העיר ולשיר את I will survive בקול גדול מאשר לחזור לבחורה שיושבת בוכיה בגלל הפרידה רק בגלל שהיא עצובה וממלאה את הים בדמעות. אני לא בא לרצות אף אחת. אז היא תבכה יום יומיים, שבוע שבועיים, מקסימום חודש חודשיים ובלחוץ שנה שנתיים ויום אחד היא תקום ותתגבר על הכל ותראה שצדקתי ושזה לא היה זה. היא אפילו תתקשר אלי ביומולדת ובחגים ותודה לי שגאלתי אותה מעתיד מיוסר ואולי אפילו תשלח לי הזמנה לחתונה עם זה שהיה לי לתחליף ראוי ביותר.
אז בנות יקרות שלי, קחו את עצמכן בידיים ואל תבואו אלינו עם המשפטים הקבועים של: "התגעגעתי", "היית חסר/ה לי", ועם הפרצוף העצוב והחיוך הערמומי... תפסיקו עם זה - לא קונה את זה. את ה"מסכות" חוזרים לשים רק בפורים....
