די. פוליגמיה לא פשטה את הרגל. מונוגמיה I am coming to save u dear
צדקת ידידי, באמת הצלחת לעצבן אותי. שוב. (מה חדש? הרי נולדנו כדי לעצבן אחד את השני). עכשיו אני אמעך לך את האג'נדה בהפוכה ועוד כמה איברים על הדרך.
מה השטויות האלה? מוסר? כללים? מה קשור שמיטה להר סיני?
אהבה. אהבת אמת. אהבה טהורה. זה הקשר היחיד בין שני אנשים שלא יבגדו בחיים אחד בשני.
זה ממש לא משנה גבר או אישה.
זה ממש לא משנה כמה אינטנסיבי "המפתה".
שיגרה משעממת יקירי? זו אשמתך! אשמתה של בת הזוג שלך!
זו אולי הקלישאה הכי גדולה בעולם אבל גם הכי נכונה שיש: כשנמצאים עם אותו בן זוג שנים, רק אוהבים אותו יותר מיום ליום.
משעמם לך בעבודה? תתקשר לאישתך. תשלח לה סמס. תכתוב לה מכתב אהבה. תחשוב על איך להפתיע אותה בערב. תגרום לה לרצות להיות איתך בערב.
אני אפילו לא יכולה לדמיין את עצמי עם מישהו אחר. בשביל מה לי?
יש לי בן זוג שאני אוהבת. שהוא החבר הכי טוב שלי. שהוא האדם שאני הכי הרבה בעולם מחוברת אליו. שאני מספרת לו הכל עלי והוא מספר לי הכל עליו.
כיף לנו ביחד. אנחנו אוהבים בדיוק את אותם הדברים. יש לנו את אותם תחביבים. הכי כייף לי בעולם זה לחזור הביתה אחרי יום קשה בעבודה המשעממת שלי, לפתוח את הדלת ולראות אותו. לאכול איתו ארוחת ערב. לצחוק ביחד. להתכרבל מול הטלוויזיה. לישון ביחד.
ואנחנו נשואים. ונמצאים ביחד שנים. ולא הכרנו לפני שלושה חודשים.
אז נכון, לפעמים השגרה משעממת. אבל צריך לדעת להפריח את השממה. לצאת יחד, לבלות ביחד, לעשות יחד דברים כיפיים. ולפעמים גם לעשות לחוד. לצאת לבד, לבלות לבד. לתת אחד לשני את הספייס שכל אחד צריך.
לשלוח פרחים אחד לשני. לכבד ולהעריך את השני. ליצור שפה משותפת שהיא רק של שניכם. להפתיע, לרגש. לא להיכנע לשגרה.
תמיד להקפיד להוריד שערות ברגליים, לקנות תחתונים סקסיות, להריח טוב.
וגם, לדעת לקבל את השגרה. לזרום עם השגרה. כי שגרה זה לא בהכרח רע. יש בזה משהו מאד כייפי לדעת שבכל מצב, בכל יום, בכל שלב בחיים יש מישהו אחד שאוהב אותך כמו שאתה. לא משנה עם הרגליים שלך לא כל כך ארוכות או חושניות ולא משנה אם את לא לובשת מיני. ולא משנה עם יש לו קצת כרס. זה מה שכייף בזוגיות ארוכת טווח, שהאהבה אינה תלויה בדבר.
אז אם אתה עושה חפיפה לכוסית על שנראית מעולה פלוס ואתה מתפתה, ליבי ליבי עליך. מה זה אומר עליך? מה זה אומר על בת הזוג שלך?
או שאתה לא אוהב את מי שאתה חי איתה.
או שאתה לא עובד על הזוגיות שלך כמו שצריך ומוותר לעצמך.
או שאתה מכור לריגושים. וכשהחפיפה תיגמר ויעבור קצת זמן, אתה תגלה פתאום קשקשים וקצוות מפוצלים. כי ככה זה כשמתרגלים. ככה זה שיגרה.
אני לא יודעת אם זו המערכת הגברית הגנטית שלך או סתם רדידות. אבל הכל מסתכם אצלך בחדר כושר ואיפור וניתוחים פלסטיים. מצטערת אבל בזוגיות טובה יש הרבה מעבר לזה.
זוגיות חזקה לא נופלת לבור הזה. כשזה מתחיל באהבה אמיתית. בחברות, בהתחשבות. בכבוד הדדי, בהערכה אחד לשני, בשיתוף, זה אף פעם לא נגמר בשגרה משעממת. מקסימום שיגרה נעימה. חמימה. חממה.
היד שלי כבר רגילה בדיוק למידות של הכרס של בן הזוג שלי. לחבק אותו חזק חזק חיבוק כפיות ולשמור עליו טוב טוב טוב טוב שבחיים שלו לא ישתעמם איתי.
להצחיק אותו, לעניין אותו, להטריף אותו. אפילו שאנחנו כבר 7 שנים ביחד!
ולמרות שמלא פעמים משעמם לי כשהוא רואה ערוץ אגו, או משחק בסוני פלייסטיישן או שקוע במחשב שלו או עושה דברים מעצבנים של גברים.
ולמרות שמלא פעמים אני מבינה שהגבר שלי, למרות שהוא קרוב אלי כל כך הרבה שנים הוא רחוק ממני שנות אור בגלל שהוא גבר.
ולמרות שהוא לא מטרוסקסואל. ולמרות שהוא לא אוהב לרקוד. ולמרות שאין לו שיער גולש בלונדיני. ולמרות שהוא אומר לי שאני אעשה לו שקט כי אני עושה לו חור בראש.
למרות הכל אני בטוחה במאה אחוז שאף קארין כוסית על שנראית מעולה פלוס עם רגליים ארוכות במיני ובושם הכי מהמם שיכול להיות, לא תצליח לפתות אותו. גם לא ג'ניפר אניסטון.
כמו שאף בראד פיט בעולם לא שווה את הגומות שלו. או את החיוך שלו. או אותו.
לכו לנשים שלכם / לגברים שלכן ותגידו להם כמה אתם אוהבים אותם וכמה הם אף פעם בחיים לא ישעממו אתכם.
