שלושת חוקי הסטלנות:
1.לא יהיה סטלן "סחי" בזמן בו הוא יכול לעשן, ולא יצור מחדל ויאפשר לסטלן אחר להישאר "סחי" גם הוא.
2.סטלן תמיד יעשן ג'וינט שהוצא לו על ידי סטלן אחר, לבד מאותם המקרים שהחוק הראשון לא מאפשר לו.
3.סטלן חייב תמיד להתגאות בהיותו סטלן, פרט למקרים שבהם החוק הראשון והשני לא מאפשרים לו לעשות זאת!
הכל התחיל כשביום רביעי שעבר החלטתי לערוך ניסוי: אני וחבר (קבוצת הניסוי) נעשן במשך יום שלם, בכל הפסקה בין השיעורים. התוכנית פעלה יפה מאד עד לרגע שלפני השיעור האחרון. השעה הייתה חמש, שיעור מחשבים מייגע ומיותר בפתח, תזמון מושלם לשלוף את ה"ג'וינט החברתי" שהכנתי מבעוד מועד.
עד אותו רגע, הייתי בטוח במה שכולנו כל כך בטוחים בו: "כולם מעשנים".
הסיפורים שהרצתי כאן עם כולם בקשר לעישונים בטיול, ציירו לי תמונה של קבוצת סטלנים שבמקרה נפגשה בקמפוס. עמדתי עם הג'וינט ביד והתגובות הכי טובות שקיבלתי נעו בין "לא תודה" סלאש "אני עובד אחר כך", עד להכי גרועות "אני לא מעשן!" בטון של גועל פלאס מבט מבחיל.
סומנתי על ידי ההמונים כ"הסטלן" של שנה א'. האיש הראשון ששלף ג'וינט על המדשאות מול עיניהם הבתוליות של ההמון. זה הכה בי חזק, חזק מאד. מעורער ישבתי לקרוא תגובות מהטור הקודם שלי, שם חצי מהאנשים כותבים לי "אתה סתם חננה, אתה בטח לא "סטלן" של כלום.
אם כך, מי אני? תהיתי תוך כדי שאלת שאלה קיומית, ואין כמו "שאלות קיומיות" שבאות ב"סטלה". שאלת ה"מי אני?" הפכה להיות פופולארית מאד בקרב סטלנים, בעיקר בין אלה שאינם "מעשנים חברתיים" (מעשנים גם כשהם לבד...).
סטלן זה טוב? סטלן זה רע? הרי לפי ההגדרה המילולית, "סטלן" הוא אדם אשר נמצא תחת השפעת צמחים לא חוקיים ( אין כזה דבר סמים קלים!!!). למיטב ידיעתי מצב כזה הוא אכן טוב. אבל למושג סטלן יש קונוטציה שלילית והשימוש בו הוא בדרך כלל בגנות.
כך נוצר לו חצי מהחוק השלישי " סטלן חייב תמיד להתגאות בהיותו סטלן". בכל פעם שנותנים לך את הכינוי זה, בין אם בטון חיובי ובין אם בשלילי, קבל אותו בכבוד.
המושג סטלן כבר מזמן הפך לשמיש בתדירות מטורפת וסוג של מטבע לשון, ועדיין לא כל אחד שקוראים לו "סטלן" הוא אכן "סטלן".
סטלן הוא מי שמעשן ומתגאה בכך! אם נחזור שוב למקרה שקרה בדשא, רוב החבר'ה טוענים שהם מעשנים או עישנו, חלקם מתיימרים לסטלנות, אבל ברגע האמת- כשהצעתי להם את ה"פרי האסור" בתזמון המושלם, הם השתפנו. לא היה שם סטלן אמיתי אחד, כי סטלן אמיתי לעולם לא יסרב לג'וינט שהציע לו סטלן אחר. להלן חוק מס' 2.
אם כך סטלן הוא זה שמתגאה בהיותו סטלן, מעשן, ולא מסרב לג'וינט שכשמציעים לו.
חסר לי משהו. אם יש מישהו שמעשן בכל פעם שמציעים לו, אבל בבית הוא לעולם לא יחזיק? אז הוא באמת- סטלן? קבלו את ה"מעשן החברתי". הטובים שביניהם, הם אלו שמודים בכך, ה"חולרות" שביניהם טוענים לסטלנות. בכדי לחסום את אותם נבלות (שוב, מעשן חברתי שאינו טוען לסטלנות הוא בסדר) חוקקתי את החוק הראשון והחשוב מכולם- תמיד תהיה מסטול כשתוכל, אבל דאג גם לאחרים הסטלן היחיד בקבוצה הוא זה שדאג להביא מהבית!
מכאן אנחנו מגיעים לקטע הבאמת גאוני בתיאוריה הזאת החיבור בין החוקים ואיך מונעים תגובות מתחכמות לטור הזה מצד "בלונדיניות נרגזות".
אז מה? הסטלן תמיד חייב להיות מסטול? בפירוש לא, לפי החוק הראשון הוא יהיה מסטול רק " בזמן בו הוא יכול לעשן". לפני מבחן, לפני עבודה, או בכל סיטואציה שבה הסטלה הופכת למגרעה, הסטלן לא יכול לעשן ולכן סטלנותו לא נפסלת.
ומה קורה כשמציעים לי לעשן ג'וינט ואני מסרב? הפרתי את הכלל השני?
חברים יקרים, סירוב במקרה שבו אין "יכולת" איננו פוסל סטלנות.
מה קורה בראיון עבודה כששואלים אותי אם אני "סטלן"? הרי לפי החוק השלישי לחוקי הסטלנות, עלי להתגאות בהיותי סטלן! אם אשקר ואגיד שאני "לא סטלן" הרי שעברתי על חוק הסטלנות, ואם עברתי על חוק הסטלנות אז אני בעצם באמת "לא סטלן" ולכן כלל לא שיקרתי!!!
החוק השלישי, אם כך, הוא הכי פחות חשוב ולכן אם הוא מתנגש ביכולת שלנו להחצין את הסטלנות שלנו, משמע הוא מתנגש בשני החוקים שמעליו ולכן במקרה זה מתפוגג.
את כל מה שכתבתי עכשיו, כתבתי ברצינות תהומית, אבל לא בטוח שכך ייתפס הדבר.
הקדשת מחשבה לנושא הסטלנות תהפוך אותו ללגיטימי. יותר אנשים יבינו את האמת מאחורי "התרבות" הזאת שצומחת לנו בין העיניים, תרבות שאפילו סטלן כמוני מצליח לחוקק לה חוקים....
שלכם איש הפח
קראתם? צחקתם? הזדהיתם?
"איש הפח", מאת ערן רז
הוצאת אסטרולוג, להשיג בחניות המובחרות.
