בינואר 2001 נבחרתי לכהן כיו"ר התאחדות הסטודנטים היהודים העולמית WUJS. כן- יש ארגון כזה. זהו ארגון בינלאומי וציוני המאחד תחתיו ארגוני סטודנטים יהודיים באוניברסיטאות מכל רחבי העולם. הארגון קיים משנת 1924 ואלברט איינשטיין היה נשיאו הראשון. ב- 1979 עברו משרדי הארגון הראשיים לירושלים ומשם אנו מקיימים את פעילותנו הנוכחית.
אני מסיים כעת את השנה הרביעית כיו"ר הארגון ה-20, לאחר שנבחרתי לכהן קדנציה שנייה. מכל הדברים שלמדתי וחוויתי, אני מוכן להודות היום כי היתה בי מידה רבה של בורות בכל הנוגע ליהודי התפוצות. כיום ברור לי כי בורות זו מאפיינת חלקים נרחבים בחברה הישראלית, והיא כוללת מושגים כמו זהות יהודית-ציונית, קהילה ו"כלל ישראל". גם תפיסת הממסד היהודי והישראלי את הקהילות היהודיות השונות בתפוצות היא בעיה קשה, אך זהו נושא נפרד.
עם יד על הלב, כמה מאיתנו- סטודנטים ישראלים "צברים", באמת חשים קשר למה שנקרא "עם ישראל" או "העם היהודי"? לכמה מאיתנו היכרות אמיתית עם סטודנטים יהודים בני גילנו מהעולם? כמה מאיתנו לא יגחכו כאשר יישאלו האם הם רואים עצמם ציונים?
במהלך שנותיי כיו"ר WUJS הובלתי משלחות סטודנטים יהודים רבות לכנסים בינלאומיים ברחבי העולם. לא פעם צעקו לעברנו "ציונים מלוכלכים" ו"ציונים רוצחי פלסטינים". כן, הבורות של הצד השני מזינה את השנאה כלפי ישראל. בכדי להיאבק בבורות יש להכיר את מהות הציונות ואת תפקידה בהבטחת עתיד העם היהודי בארצו. בכנסים אלו נאבקנו כארגון ונמשיך להיאבק על זכותם הלגיטימית של היהודים לחיות במדינה משלהם.
יחד עם זאת, אני מודאג ממידת הבורות והזלזול של רבים בחברה הישראלית לגבי מושגים כמו "ציונות".
כאשר אני מדבר על ציונות, זהות יהודית וקהילה, אני מדבר על כך במובן הרחב ביותר, הפלורליסטי ביותר והמאחד ביותר. רבים תופסים את המילה "ציונות" במובן הלאומני ומדמיינים את לימור ליבנת מחוקקת חוק המחייב את ילדינו הרכים להצדיע לדגל ישראל ולדקלם את ה"תיקווה" כל בוקר.
לצערי, גם המושג "זהות יהודית" מתקשר אצלנו לעסקנים של ש"ס או המפד"ל ולכיפה שחורה או סרוגה. למילה "קהילה" יש בכלל אסוציאציה של גטו, ימי הביניים בגליציה ובשטייטל. ולא היא!!
אחת מהחוויות היפות שלי במהלך כהונתי כיו"ר ה- WUJS, היתה כשיצאתי בראש משלחת סטודנטים יהודים לכנס עולמי ביוהנסבורג, דרום אפריקה. המשלחת מנתה כ-20 סטודנטים ישראליים מאוניברסיטאות שונות ברחבי הארץ- כל אחד ואחת מהם בעלי רקע, מוצא ואוריינטציה פוליטית שונים. הסטודנטים התארחו בבתי הסטודנטים המקומיים בדרא"פ ובמהלך כל השבוע עסקו בהסברה בנושא איכות הסביבה בישראל במטרה לשפר את תדמיתנו בעולם. ביום שישי, לאחר שבוע מתיש של פעילות מול הפגנות אנטי-ישראליות, נפגשנו בבית הכנסת האורתודוכסי בסנדטון (אזור "יהודי" ביוהנסבורג).
מן הסתם היו במשלחת הסטודנטים הישראלית גם כאלו שמעולם לא היו בבית כנסת ושבשבילם בית כנסת הוא מקום בו מחזירים חילוניים בתשובה. השתתפנו בתפילות והרב בירך את הבאים ואף הודה לסטודנטים שבאו להיות עם הקהילה המבודדת, לחזק אותה ולהכיר את המציאות בה הם חיים.
חשנו שם כמשפחה אחת, מאוחדת... תחושה נעימה ומרגשת ביותר.
כשיצאנו מבית הכנסת לא יכולנו שלא להבחין במאות האנשים היוצאים ממנו, כל אחד שונה ועם זאת- כל כך דומה, חלק מאותה משפחה יהודית רחבה. היה מעניין לראות אנשים שבאו להתפלל בבית הכנסת האורתודוכסי, חלקם במכוניות, חלקם מעשנים וחלקם חזרו הביתה ברגל. בישראל זה לא היה קורה.
זה לא היה קורה כי אנחנו חברה הבנויה מניגודים וקיצוניות. אדם מתוייג אצלנו כחילוני, דתי, מזרחי או אשכנזי. כמעט ולא קיימת תחושה של אחדות ושזה בסדר להיות שונה ועדיין להיות חלק מאותה המשפחה.
חשוב לדעת שקיימות בעולם קהילות יהודיות רבות ושונות. חלקן גדולות יותר, חלקן קטנות, חלקן רחוקות וחלקן קרובות. לדעתי, בכדי שבאמת נעריך ונכיר את "משפחתנו המורחבת", אנו נדרשים להקים יותר פרוייקטים של מיפגש, לימוד משותף והיכרות. אנו חייבים לחזק את הקשרים בין ישראל לבין שאר היהודים בעולם כי מדינת ישראל חייבת להוות את הדבק שמחזק אותנו כיהודים בישראל וברחבי העולם.
