במשך השבוע האחרון עקבה בדריכות התקשורת העולמית והמקומית אחר גסיסתו של יושב-ראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת, אבל באוניברסיטת חיפה הדברים נותרו מתחת לפני השטח עד ליום חמישי האחרון, בו הכריזו סופית על מותו של הראיס.
לקראת השעה שתיים בצהריים, ביום חמישי, לאחר שהוכרז על מותו של ערפאת, פתחו כמה עשרות סטודנטים ערביים בעצרת לזכרו של יושב ראש הרשות. לתא הסטודנטים "לביא", המזוהה עם הליכוד נודע על דבר ההפגנה מבעוד מועד, ואלו החליטו להפגין אף הם. עדי ראייה סיפרו כי העצרת לזכר הראיס כללה צעדה שהסתיימה ב"קפה דשא", מקום מפגש מרכזי בקמפוס החיפאי. הרוחות התלהטו בשלב מאוחר יותר של העצרת, כאשר הסטודנטים הערביים ביקשו לעמוד דקת דומייה לזכרו של הראיס והסטודנטים היהודים הפרו את השקט בשירת "התקווה" קולנית. הסטודנטים הערביים ראו בכך עלבון והחלו להיזרק לאוויר שלל סיסמאות מאיימות, בין השאר קראו הסטודנטים הערביים הזועמים "בדם ובאש נגאל את פלסטין" בעוד חבריהם מן העבר היהודי ענו בקריאות "דגל ישראל" ו- "אל-אל-ישראל" והניפו דגלי ישראל רבים.
סטודנטית שהגיעה לקמפוס לקראת סוף ההפגנה סיפרה כי חשה פחד לעבור, מאחר ודרכה נחסמה על ידי המפגינים הרבים ובאופן כללי הביעה כעס על ארגון העצרת "זה לא המקום לארגן דברים כאלה... זה אוניברסיטה ישראלית, במדינת ישראל וערפאת לא רק שלא היה ישראלי אלא היה נגד ישראל- אין לי בעיה שיתאבלו אבל שלא יצעקו דברים כאלה באוניברסיטה... אין לי בעיה גם שיפגינו אבל לא במקום כל-כך מרכזי... ומה אם היו שם אנשים ממשפחות שכולות או אנשים שאיבדו את החברים שלהם בפיגועים שקרו כתוצאה מהמדיניות של ערפאת... זה היה יוצר מצב מאוד בעייתי- צריך לזכור שזה נושא מאוד רגיש". סטודנטית נוספת שנכחה בהפגנה סיפרה כי להערכתה השתתפו בהפגנה כ-80 סטודנטים ערביים וקרוב ל-40 סטודנטים יהודים.
בנוסף הסבירה כי לדעתה אין לזה מקום בקמפוס אך סייגה את דבריה "זה לא צריך לקרות באוניברסיטה, אבל בלי קשר, אני חושבת שכל אחד צריך לכבד את הצד השני. אם הם הרגישו צורך לעשות עצרת לזכר ערפאת- לא היינו צריכים לבוא ולתקוף אותם- אפילו שהדעה שלנו עליו שונה. אני לא מצפה מהם שיבינו את הצד שלי, כמו שאנחנו לא מבינים את הצד שלהם... אני לא חושבת שזה היה לעניין לשיר "התקווה" וקריאות הלל לישראל בזמן שהם עומדים דקת דומייה... הם באבל, גם ככה המצב רגיש, אין צורך להלהיט ולהתסיס את הרוחות עוד יותר... היו צריכים לתת להם לעשות את העצרת הזאת בשקט ולא להתערב. חבל שהדברים הגיעו לאן שהגיעו".
אוניברסיטת חיפה היא אחת האוניברסיטאות הבודדות בארץ שמצליחות לקיים דו-קיום ערבי-יהודי, לפחות באופן יחסי. עם זאת, לא פעם התרחשו התפרצויות פוליטיות ברחבי הקמפוס, כשחלקן אף הסתיימו בהרחקתם של סטודנטים מהקמפוס.
