החדשות הקשות תפסו אותי בדרך ליום הלימודים הראשון בבר אילן. פתאום הכל התגמד. ההתרגשות מהיום הראשון נראתה כה שולית והתחלפה בהפתעה גמורה. פתאום כבר לא חשוב מה נלבש ואת מי נראה והעצבים מהפקקים ומהלא נודע נעלמו כלא היו. אפילו דמעה קטנה נקווה בזווית העין.
עוזי חיטמן נפטר.
כרעם ביום בהיר(ולח מאוד) הצלע היציבה מ"הופה היי" עזבה אותנו בטרם עת.
אם לא ידעתם, יגאל בשן נפל לגת ויונתן מילר זרק את הבנג'ו ומשלים הכנסה באל גאוצ'ו. רק עוזי המשיך לכתוב שירים למיטב אומני הזמר המזרחי ולהגשים חלומות לילדים חולי סרטן. ורק אני תקוע כבר חצי שעה בפקק, בדרך ליום הראשון, ללימודי התקשורת בבר אילן, ושומע את מיטב תוצרתו.
הופה היי.
בר אילן, שלא כמו אוניברסיטאות אחרות, חורטת על דגלה מחויבות למורשת יהודית. בת'כלס תוקעים קורסים חובה ביהדות ומוקפים בהרבה חבר'ה טובים עם אם-16 ובחורות ענוגות עם כיסוי ראש.
כשאר האוניברסיטאות, גם פתיחת השנה בבר אילן, היא הפנינג מסחרי בו מנסים לשדל את הסטודנט האביון לפתוח את כיסו בהתחייבויות לאורך ורוחב התואר.
קשה שלא להבחין בייחודיות של בר אילן אל מול דוכנים המציעים כיפה בשמונה שקלים או שתיים ב-15, או אל מול בחורות חסודות הרוכשות שמלות צנועות ומחליפות חוויות מחתונות הקיץ.
השיא הוא הדוכן של "מקור ראשון" עיתון המתנחלים, שבכלל לא טורח לגייס מינויים, כי לכולם כבר יש... ואילו דוכן "הארץ" מוצנע ומיותם ליד החנייה ביציאה החוצה (נשבע לכם שראיתי את דייל המכירות שלהם מסתובב בין שאר הדוכנים).
בתור סטודנט לתקשורת, הייתי בטוח שאהיה מוקף בכוסיות שלוש שנים, אם לא, הייתי הולך ללמוד מקצוע אמיתי.מה רבה הייתה הפתעתי בשיעור הראשון כאשר הייתי בטוח שנכנסתי לאסיפה של בני עקיבא.חצי כיתה מתנחלת והחצי השני סמויים מהמחלקה היהודית של השב"כ...אחרי הכל מדובר בבר אילן.
למי שעדיין לא הבין, אין כיפה על ראשי, אך אין זה אומר שמקומי אינו בבר אילן. להיפך, אולי עוד יצליחו להציל איזה תינוק שנשבה.
בדרך החוצה קניתי שלוש כיפות (היה במבצע) ולקחתי קטלוג לאולמות אירועים (חילקו בחינם). חשבתי גם לקנות שמלה , אבל לא נראה לי שזה היה עוזר לי להשתלב (השב"כניק בכיתה נראה די מפגר בשמלה המשובצת...)
נכנסתי לאוטו, זרקתי איזה נשיקה לדלת ומלמלתי את תפילת הדרך. לא יודע מה כל החילונים, חסרי התרבות והערכים האלה, מלכלכים על בר אילן. קצת צניעות ודרך ארץ לא תזיק לכל אוכלי הטופו האלה.
סך הכל היום הראשון עבר בשלום, בעזרת השם.
