מה בסה"כ בקשתי? להיות כוכבת? כן, כן, אני ילדה נדושה שמגיל צעיר עמדתי מול מראה גדולה ודמיינתי איך אני מקבלת את פסלון האוסקר ומודה להוריי הנחמדים שהביאוני עד הלום.
בגיל עשרים ותשע, החלטתי להגשים את חלום חיי ואמרתי בלבי, אני אהיה כוכבת או כמו שיעל בר זוהר אומרת "יראו אותי מככבת?..."
החלטתי להירשם לסוכנות ניצבים מאוד גדולה צעד קטן לעולם המשחק, צעד גדול להצלחה.
אחרי שהסבירו לי את כללי המשחק ושכנעו אותי לעשות בוק מפואר, כבר הרגשתי שאת חצי הדרך עשיתי.הסוכנת הנחמדה התלהבה מתמונותיי וכבר ראתה בדמיונה את הקמפיין של שטראוס מצליח בזכותי "הכוכבת המדהימה".
אחרי חודשים של ציפייה הגיע הטלפון המיוחל, חגית הסוכנת על הקו:" קרן תשמעי, יש תוכנית מדהימה של ערוץ הילדים, סדרה חדשה כדאי לך!, אתם לא הרבה ניצבים...
ואני בתמימות שואלת וכמה מקבלים? " מאה שלושים שקלים" היא עונה לי בלי להניד עפעף.
אני סוגרת את הטלפון, פי פעור לרווחה, לא יודעת איך לעכל את השיחה, מאה שלושים ¤ ליום עבודה.. איזו הגזמה! הילדים שמנקים בצמתים את המכוניות עם המגב הקטן כבר מרוויחים יותר, הקבצן ברחוב שלי לא היה עומד בשביל סכום כזה
בחלל החדר אני רואה פיה דמיונית שצועקת לי "כוכבת.. כוכבת? ואני ישר שוכחת מהסכום ושוב מדמיינת איך אני אודה להורי היקרים כשאהיה לבושה בשמלה עם מחשוף רחב.
הנהג הרברבן מספר לנו על כל הסלבריטאים שהסיע בימי חייו ואנחנו תוך כדי נמנום שולחים לו חיוך דרך המראה.
המצחיקן של החבורה היה איציק "המומחה" בניצבות, הוא כבר היה בכל סוגי הסדרות והפרסומות, הזמינו אותו לשחק בסרט "לך תחייה" והוא קרא לזה " לך תתפגר" שתיים עשרה שעות עבודה ומתוך זה אולי עשר שניות שצלמו אותו.
ארבע שעות חיכינו וכלום לא זז.... המפיקה יוצאת מהחדר, העיניים שלי נפתחות, דפיקות הלב נעשות מהירות, אבל בסה"כ היא מביאה לנו שוברים לארוחת צהריים.הארוחה הסתיימה, המלבישה קוראת לנו לחדרי ההלבשה, אחרי מדידות של שלושה סטים של בגדים הוחלט על בגד סולידי שמתאים בדיוק לערוץ הילדים.
ואז זה קורה... קוראים לנו לעלות לסט, אני כבר בראש רואה איך הבמאי קורה לי והופך אותי תוך דקה לשחקנית הראשית, אבל מה שקורה בפועל הוא שאני יושבת בסוף בית הקפה שאותו מצלמים ועוד עם הגב למצלמה.
צעקה של במאי נשמעת באוויר: שקט מצלמים!" אני רוצה להתפרץ, להתחיל לרקוד, להשתולל להפגין את כישוריי הרבים, אבל משהו עוצר בי, ובלב אני אומרת " לא נורא יום אחד גם את תככבי, זה רק עניין של זמן, עד שאני אפתה את הבמאי או אכנס למיטה עם הצלם... ובינתיים אני עדיין עם הגב למצלמה.
