דממה, הידיים מזיעות, השאלות לא ממש מובנות, כל החומר שלמדתם נספג בתאים האחוריים של המוח ולא ממש מצליח לדלוף החוצה, התוכניות שהיו לכם באוגוסט מתבטלות עוד רגע מתבטלות לטובת מועד ב', ובכלל מה יהיה עם התואר.
רגע זו לא המתרגלת החמודה שם בפינה, נרים את היד והיא תבוא. אולי נוכל להביא אותה בכמה שאלות, " ענברי , חמודה, את מוכנה לבוא שניה" הנה היא מתקרבת, "כן , איך אפשר לעזור לך" קול עם באס גבוה, "אהה, זה בקשר , לשאלה הזו, איך פותרים אותה"
"חביבי, אתה צריך להתמודד עם זה לבד"
"אה, אבל אתה צריך לעזור לי, לא"
"לא ממש" החיוך המרושע של המתרגל נבלע בצחוק ההרסני שצץ לו מאי-שם, בפעם הבאה צריך ליצור קשר עין עם ענברי ולא חלילה עם המתרגל הא-מיני.
בקשר לבחורות, אני לא צריכה להגיד לכן איך להתלבש כדי שהמתרגל יעזור לכן, אבל הם בדרך כלל אוהבים עור חשוף וכמה שיותר, אז בהכירי אתכן, אני בטוחה שתסתדרו, לגבי הבנים, זה כבר סיפור אחר לגמרי.
לא מגולחים, מדיפי ריח זיעה וחובשי סנדלים אאוט, חתיכים הורסים אין. אני מעדיפה אתכם בבושם של ארמאני, ולגבי השיטה: מבט מצועף בעיניים, אף פעם לא מזיק, בעיקר אני אוהבת לראות אתכם מתחננים, יורדים על הברכיים, מבקשים את נפשותיכם, רועדים מפחד, חיוורים לגמרי, רגע, זה בכלל סרט אחר לגמרי, אולי לא ממש, כי גברים כמו שאתם בטח יודעים מתנהגים כמו בחורות כשהדברים מגיעים לנושאים הרי גורל, ואין זה משנה כרגע אם מדובר על הזמנה לדייט או על בקשה נרגשת לעזרה במבחן.
נכון, לפעמים אני לא יודעת את התשובה, יש פעמים שהיא ברחה לי הרגע מהראש, אבל תאמינו לי, אם אני רוצה (אני או כל מתרגלת אחרת) אני יכולה לעזור, מאוד לעזור.
כל מה שאתם צריכים להצטייד בו הוא קורטוב ביטחון עצמי ממש כמו כמו שקרה לי בשבוע שעבר בזמן הבחינה.
קוראים לו עומר, הוא לא ממש כובש במראהו, אבל יש משהו במבט החייתי הזה שגורם לך לדמיין על רגעים בכלוב איתו ביחד. בקיצור גם לעומר היו קשיים בבחינה (היו לו עוד כמה קשייה אבל על זה בהמשך) הוא הרים יד ענוגה וקרא לי אליו, חוק בלתי כתוב של המתרגלות אומר שהסדר של הקריאה תהיה חתיכים בתחילה ומכוערים בסוף, עומר היה בדיוק באמצע, הוא חיכה בסבלנות, ומיד שהגעתי אליו נוצר קו אנרגטי ביננו, הוא שאל משהו לא מסובך מדי, אני באקט של נהנתנות מעושה קימטתי את המצח, ואז בנונשלנטיות, כאילו הוא בא להראות לי משהו על מחברת התשובות הוא הפנה אותי לשורה האחרונה, שם באותיות של קידוש לבנה היה רשום :" רוצה לעשות משהו בערב"
כתבתי בזריזות את מספר הטלפון שלי במחברת והלכתי לכיתה השניה.
בתשע בערב הוא התקשר, דבר ראשון הוא שאל למה לא עניתי לו את התשובה לשאלה, מה לעשות, חוסר בהורמונים גבריים משבש גם לענבר דיין את חוט המחשבה, לא היה לי מה לענות לו, אבל לפחות הבטחתי לו שיעורים פרטיים לקראת מועד ב', כן, אני מלכה, אני יודעת
