האמת, לימודים בחו"ל אף פעם לא היו החלום שלי....
רישיון טייס כן, אופנוע כבד...גם (בצעירותי)....אבל לעזוב הכל ולנסוע אל הלא נודע...לא זאת הייתה התוכנית.
אבל מה לעשות, החיים מוליכים אותנו בדרכים עקלקלות.וזהו סיפורי.
שמי ארנון,ואני סטודנט לווטרינריה באיטליה, את לימודי הווטרינריה תכננתי להתחיל ולסיים בארץ. השלמתי בגריות,שפרתי פסיכומטרי ,נרשמתי לפקולטה לחקלאות ברחובות וגם התקבלתי.
עקב בעיות מנהלתיות,טוב נו, לא עמדתי בדרישות החלטתי לסיים שם את לימודי אחרי שנה וחצי כדי לא לבזבז זמן ולהתחיל מהתחלה במקום אחר.
אבל איפה ? בארץ,יש רק פקולטה אחת לווטרינריה.לוותר לא בא בחשבון, אז האופציה השנייה היא כמובן....ללמוד בחו"ל.
ברור שההחלטה ללמוד בחו"ל לא נעשתה ביום.אני מאמין ששקלתי את האפשרות הזו מהרגע שהתחלתי ללמוד בפקולטה ברחובות.זו החלטה שצריכה את הזמן שלה...זו החלטה ששוקעת לאט לאט.
ללא ספק אחת מההחלטות הקשות והמשמעותיות בחיי.אבל מרגע שהחלטתי שאני מוכן לזה (או לפחות מאמין שאני מוכן) לא היו הרבה דברים שהסיטו אותי מדרכי.
אז למה איטליה ? האמת, בגלל שכר הלימוד. לא יותר מזה . שכר הלימוד באיטליה עומד על בערך חצי משכר הלימוד הממוצע בארץ (במקרה הגרוע) ובערך עשירית משכר הלימוד לאותם הלימודים במזרח אירופה.
חלק בלתי נפרד מלימודים באיטליה היא השפה.די מלחיץ, אבל בהחלט אפשרי.
כדי לעבור את בחינות הקבלה לאוניברסיטה דרושה איטלקית, אז עשיתי קורס שפה עוד בהיותי בארץ ועוד מכינה לשפה ומקצועות מדעיים באיטליה.
בין לבין נרשמתי ללימודים בשגרירות ולפני ששמתי לב, אני באיטליה.
אני זוכר את היום הראשון באוניברסיטה כאן באיטליה כאילו זה היה אתמול. היה מאוד מוזר.כולם מדברים איטלקית.הסטודנטים ,הפרופסורים, המזכירות ואפילו בעלי החיים....
היה מוזר לשמוע כ"כ הרבה איטלקית,היה מוזר לשמוע צחוקים באיטלקית,היה מוזר להציג את עצמי באיטלקית,לשאול לאלות ולתת תשובות. מוזר,אבל טוב.
הופתעתי לטובה מהחבר'ה האיטלקים.ואפילו מאוד. הם סופר-נחמדים,תמיד אדיבים ומחייכים,תמיד מוכנים לעזור,לתת חומר לימודי והסברים.מצד שני,הם מאוד צעירים ואני ממרום גילי המתקדם יחסית (27) לא תמיד מצאתי עימם שפה משותפת.
ללא ספק,שנה א' הייתה לא פשוטה בכלל. גם ברמת השפה וגם ברמה החברתית. כשהייתי בחברת חברי לקורס הם היו מריצים צחוקים....ואני חייכתי כמו טמבל,גם בגלל שלא הבנתי חצי מהבדיחות וגם בגלל שהייתי צריך לבנות כל משפט שעה לפני שהוצאתי אותו מהפה...
מאז,הרבה מים עברו בנהר והרבה מילים יצאו מפי. את ההשתפרות הרגשתי ממש תוך כמה חודשים ספורים.כבר בסוף הסמסטר הראשון עברתי מבחנים והיום,לקראת סוף שנה שניה,מבחינתי אין דבר טבעי יותר מלשמוע הרצאות באיטלקית.
אם כבר הזכרתי מבחנים,אז כדאי לציין שהם בעל-פה.כלומר, כשמגיע תורי אני מתיישב מול הפרופסור כשמאחורי ישובים כל חברי לקורס (שמקשיבים לדברי) ועונה לשאלות הנשאלות.
תשמעו,זו התנסות מתישה. אני חושב שלפני המבחן הראשון שעשיתי בקרתי לפחות עשר פעמים בשירותים,ידיי ורגלי רעדו וקולי פשוט נעלם. החלק הכי מבאס הוא ההמתנה. עד שמגיע תורך.זה יכול להרוג...אבל ברגע שאתה כבר ישוב מול הפרופ' הכל ממך והלאה. אתה כל כך מרוכז,האדרנלין זורם, שכל העולם מסביבך נעלם.זה רק אתה והפרופ'.ראש בראש.
הפרופסורים,בסה"כ מאוד נחמדים,אין להם שום כוונות להכשיל או להשפיל (לפחות לרובם). אני מודה שבגלל היותי סטודנט זר הפרופסורים היו יותר סובלניים וסלחניים.
אחד המבחנים שלא אשכח לעולם הוא המבחן במיקרוביולוגיה. אני לא ממש יודע אם אפשר לקרוא לו מבחן...זה היה יותר בכיוון של בדיחה. המבחן נערך במשרדו של הפרופ', הגיע תורי ומצאתי את עצמי מול הפרופ' עצמו ומול עוזרו האישי. להפתעתי הפרופ' החליט שיש לו דברים יותר חשובים מלבחון אותי והשאיר אותי לחסדיו של עוזרו שהתחיל לחקור אותי. במהלך הראיון הפרופ' שלי יצא ונכנס מהחדר חמש פעמים,עשה שני טלפונים,קבל פקס ושלח אי מייל. לבסוף שאל את עוזרו מה הייתה רמתי והחליט שמגיע לי הציון 26 (מתוך 30). בדר"כ המבחנים לא נראים כך. לרוב הם מנוהלים בצורה מאוד רצינית ונותנים לך את כל הכבוד שבעולם.אבל תמיד יש הפתעות...זה חלק בלתי נפרד מהחיים פה באיטליה.
למה אני מתכוון ? אני מתכוון לכך שהחיים פה מאוד דומים לחיים בארץ כמדינה מערבית ובו זמנית כ"כ שונים.ולשוני צריך להתרגל.לחלק זה לוקח חודש ולאחרים זה לוקח חצי שנה ואפילו שנה.
צריך להתרגל לכל כך הרבה דברים.שפה,גינונים,נורמות,הומור והכי הכי חשוב למנטליות.
יש דברים שקשה להתרגל אליהם: בירוקרטיה,שעות עבודה קצרות,דיבוב בטלוויזיה,קולנוע לוקה בחסר,חורף אמיתי,שירות לקוחות נוראי...
מצד שני יש דברים שממש כיף להתרגל אליהם,דברים שבגללם אני משנה את תשובתי לשאלה "למה איטליה? ", דברים כגון: להגיד תודה ובבקשה,אדיבות,כבוד הדדי בין בני-אדם,קפה ובריוש על הבוקר, הרבה אנשים מחייכים,זכות קדימה,רוגע,שקט,נוף,אוכל מצוין....בתכלס,אם חושבים על זה,אתם בחו"ל...
