יום חמישי, משחק כדורסל מכריע בטלוויזיה, ההתלבטות העיקרית, האם להישאר בבית ולחוות את הסלים ואת השחקנים המזיעים על הפרקט או לנסוע ליום הסטודנט באוניברסיטת תל אביב?
חתיכים על המגרש או סטודנטים בהישג יד, מה השאלה...
זרקתי עליי ג'ינס משופשף, גופיית כתפיות, נעלתי נעליים ויצאתי לדרך ליום הסטודנט 2004, צירפתי שתי חברות וידיד טוב שהגיע בעיקר בשביל להשקיף על חתיכות ואולי לתפוס איזה פרגית צעירה ולהכניס אותה באותו לילה למיטה.
בכניסה האחורית הייתה במה קטנה, שעליה הופיע זמר לא מוכר וניסה למשוך את תשומת ליבם של כמה סטודנטים שעמדו על יד הבמה ואכלו נקניקיה, רק שהם לא ממש התייחסו אליו ונראה לי שהם נהנו יותר מהבליסה.
הזמיר הגביר את קולו והמתופף מאחוריו הגביר את הרעש אבל זה לא ממש עזר,
הוחלט להמשיך הלאה...
האטרקציות האמיתיות היו במרכז האוניברסיטה, שלל ביתנים צבעוניים ומקושטים של חברות ענק שמשכו אליהם מאות סטודנטים, דיילות חינניות שחילקו מוצרים שונים: מגזינים של העיר תל אביב, דוגמיות של מוצרים שונים
וכמובן, איך אפשר בלי ידידו הטוב ביותר של הסטודנט... הקונדום כמובן.
גילינו למולנו את שלל דוכני האוכל, מבחר כזה, ברור שאני חוזרת עם עוד שני קילו עודף וכמובן ממשיכה לספר שאכלתי כל היום סלט.
גילי שבאה איתי, "אבדה" את החושים ובמיוחד את חוש הטעם, היא קפצה מדוכן לדוכן. פיצה, נודלס, גלידה וקפה קר היו רק ההתחלה בשבילה.
גיליתי שהכסף שלי אזל, נגמר, תם , התעופף , נאדה...התור לכספומט היה ארוך כאורך הגלות ובזמן שעמדתי, מחכה לתורי לגיהוץ, התקרב אליי בחור, נתן לי פלייר צבעוני ואמר: "מותק, תבואי ליום המריחואנה, יהיה פצצה", ולמה נראה לך שאני אעשן איתך בצוותא? או שאולי חשבת שאני ואתה נשב מתחת לעץ, נעשן ונראה פילים ורודים עפים באוויר.
הדבר המוזר ביותר ביום הסטודנט של תל אביב, זה החיבור , סטודנטים ותל אביב, הדימוי של תפרנים התקלף מעצמו ברגע ששמנו פעמינו לעבר שוק העיצובים הבלתי ניתן לחלוטין לתיאור. מעצבת שמכרה תיק בד במאתיים ש"ח, נו באמת, לקחת חתיכת בד, הוספת שני מקלות ועל זה את לוקחת שתי מאיות!
בחורה אחרת שמשום מה קראה לעצמה גם מעצבת מכרה צמידים ב 60 ¤ לצמיד, מותק, קנית כמה חרוזים בשוק הפשפשים בשבעה שקלים ואת קוראת לזה עיצוב.
בשעה עשר בלילה התחיל המופע המרכזי של גידי גוב ורמי קליינשטיין.
רמי קליינשטיין סיפר איך בתחילת דרכו גידי גוב עזר לו ופתח לו דרך להצלחה,
הוא איחל לסטודנטים שלכל אחד מהם יהיה מי שיעזור לו בתחילת הדרך, אשרי המאמין.
ההופעה נגמרה, מסביב היה ריח של אהבה ושכרון חושים התבשם באוויר, זוגות מחובקים, סטודנטים חתיכים שלבושים בג'ינסים נמוכים וגופיה קצרה שחושפת להם את השרירים וכמה... כמה חיוכים!
אחרי שפגשנו חצי מהעולם, מה שנשאר זה להסתובב עוד קצת בין הדוכנים, לאכול גלידה אמריקאית או צ'יפס ואולי ללכת לרקוד בין במות הריקודים.
לסיכום : קנינו תכשיט זול , זאת שמכרה את התיקים היקרים, הצליחה למכור
תיק אחד, זה ששר על הבמה לבדו בטח כבר לא יבוא לפה שנה הבאה החברה שלי מצאה את עצמה רוקדת עם איזה חנון מהפקולטה למשפטים, גילי אכלה פנקייק לקינוח והידיד שלי המשיך לספור את הקונדומים...נקווה שעד יום הסטודנט הבא הוא יעשה בהם שימוש.
