"להיות סטודנט זה כמו הפסקת סיגריה" (מתוך ישראבלוג), שני הדברים נותנים לך לגיטימציה לא לעבוד, אבל מתישהו אחרי התקופה הסטודנטיאלית מגיעים החיים האמיתיים שבהם צריך לקחת אחריות ולעבוד ואולי גם, להפסיק לעשן.
עשרים ושבעה אחוזים מהאוכלוסייה בישראל מעשנים, על פי סקר שערך משרד הבריאות בשנת 2003. ד"ר ארנה בראוןאפל מהפקולטה לבריאות באוניברסיטת חיפה, אומרת שהנתונים בקרב סטודנטים אינם שונים מאלו של כלל האוכלוסייה, אולי רק בכך שאצל סטודנטים זה תלוי גם בקבוצת החברים הסובבת אותם. ד"ר בראון אפל מוסיפה שבמחקרים נמצא קשר הדוק בין השכלה לעישון. הכוונה היא, סטודנטים יקרים, שכאנשים משכילים, אתם אמורים להכיר את נזקי העישון ולעשן פחות.
ד"ר בראון אפל מחלקת את המעשנים לשלוש קבוצות עיקריות: מכחישים, מודעים וכאלה שבשלבי גמילה מעישון. 30% מהמעשנים שייכים לקבוצת המכחישים. מעשן מכחיש הוא כזה שמעשן כל עוד הוא נהנה, תוך התעלמות מהנזקים הבריאותיים שגורם העישון. קבוצת המודעים מונה 40% מהמעשנים. המעשן המודע, כשמו כן הוא, מודע לנזקי העישון ומתכנן להיגמל בקרוב. יתר המעשנים נמצאים בשלב כזה או אחר של ניסיון גמילה מעישון. ד"ר בראון אפל שמרצה על נזקי העישון, יודעת שקשה להשפיע על המכחישים אבל היא מתנחמת בכך שהיא "מטפטפת להם, בכל פעם קצת".
"לעשן בשבילי זה לעשות משהו כיפי, כמו לאכול שוקולד", אומרת פזית פנחסוב, 25, סטודנטית באוניברסיטה הפתוחה. היא התחילה לעשן מסקרנות,לראשונה, בכיתה ו'. לעשן באופן תכוף יותר, החלה בתיכון. "זה גרם לי להרגיש מבוגרת ונהניתי לעשות פוזות עם סיגריה מול המראה." היא מעשנת בערך חמש סיגריות ליום, ללא נקיפות מצפון. האם היא נמצאת בהכחשה? היא מאמינה שלא. "עובדה היא שכשאני חולה, לא משנה לכמה זמן, אני לא מסוגלת להתקרב לסיגריה."
בניגוד לפנחסוב המכחישה נטייה להתמכרות, לירון בן צור (27), סטודנט באוניברסיטה הפתוחה, מודה בכך בפה מלא. "אני מת להפסיק אבל לא יכול", הוא אומר את המשפט המוכר כל כך למעשן המודע. הוא התחיל לעשן בתיכון והפסיק לשנה בצבא בהוראת המפקד שלו. בארץ, בשביל לקבל מושג, הגיל הממוצע להתחלת עישון הוא 13.3. היום בן צור מעשן בין רבע לחצי קופסה ליום ומרגיש מכור, כי "כשאני לחוץ אני חייב סיגריה."
הניקוטין שבסיגריות ידוע כסם ממכר אך מה שממכר לא פחות זו תחושת העונג וההתעסקות הנלווית לעישון. כפיר שאבי (28), סטודנט באוניברסיטת בר אילן, טוען כי "ההתמכרות היא מנטלית וורבאלית, זאת הרגשה שצריך משהו בפה". זה התחיל אצלו כקטע 'מגניב' בתיכון, לעשן במועדונים ויותר מאוחר הפך לצורך. הוא מעשן בכל מקום, גם ברחוב וגם בהפסקה בעבודה אך אין לו בעיה להתחשב בלא מעשנים. גיא שמעון (25), סטודנט מאוניברסיטת בר אילן, גם הוא, מעשן פסיבי, שלא נגע מעולם בסיגריה, מסביר : "אני מקבל את הסיפוקים שאנשים מקבלים מסיגריות בדרכים אחרות, כמו ספורט". מה שהכי מפריע לו כשהוא בסביבת מעשנים הוא הריח. שמעון שייך לקבוצת המעשנים הפסיביים.
אתרי האינטרנט של אגודות הסטודנטים השונות לא מעידים על פעילויות מתוכננות להגברת המודעות לנזקי העישון. עודד סופר, מאוניברסיטת בן גוריון מודה "למיטב ידיעתי אין פעילויות בנושא". באגודת הסטודנטים של מכללת בית ברל, ענתה לפנייתי מישהי שמלמלה "לא שמעתי על פעילויות כאלה".
האם המעשנים תומכים במהלך של הגבלת עישון כמו באירלנד?
פנחסוב אומרת שלמרות שהיא נוהגת לעשן בפאבים ובבתי קפה אין לה בעיה להימנע מכך והיא גם מעדיפה לא לעשן במקומות סגורים. "זה אולי נשמע מוזר, אבל כשמעשנים לידי, הריח הרבה יותר מפריע לי מאשר כשאני מעשנת". שאבי שגר בעבר בלוס אנג'לס, בה אסור לעשן בפאבים מסביר ש"כשרוצים לעשן פשוט יוצאים החוצה". יחד עם זאת הוא מעדיף שאפשר יהיה לעשן בפאבים. בן- צור מאמין שחקיקה כמו באירלנד לא תצמצם את ממדי העישון אבל יכבד בקשה לא לעשן "בכל מקום". שמעון ישמח אם זה יקרה למרות ש"כשאני יוצא לפאב אני לוקח בחשבון שהוא יהיה אפוף עשן". ד"ר בראון אפל לא מאמינה שבארץ יהיו פקחי עישון כמו באירלנד, משום שאין מספיק אכיפה בארץ. כדוגמה לכך, היא מביאה את האכיפה המעטה מדי על עבירות התנועה שגורמות לתאונות דרכים.
