"וואלה אין היום במיה, יש אפונה. מחר יהיה, מבטיח."
"אבל אתמול אמרת שהיום יהיה !... טוב אז חומוס פול."
"יש חומוס אבל אין פול. יהיה מחר- מבטיח."
אריאל שרון והגדר המקרטעת יכולים להציץ בקנאה לעבר חופי חצי האי סיני. הבדואים ,שהתנהלותם הרגועה ויש שיאמרו עצלה, נראים מבולבלים נוכח הלמות הפטישים ובריכות המלט. כל ישראלי זוכה למבול של שאלות זהות : "אז מה כמה יבואו? הרבה יבואו? תגיד שבטוח פה. שיבואו. יהיה במיה".
ההחלטה להקדים את הגל הישראלי ולבקר בסיני לפני חול המועד, היתה נבונה. מעבר הגבול היה רגוע, השוטרים המצרים מנומנמים והבדואים עסוקים בלדחוס כמה שיותר חושות בדיונה רבועה.
ואשר למסקנות הביניים: הים אותו ים, הכאפיה אותה כאפיה ועדיין אי אפשר לקרוא עיתון בשירותי בול-פגיעה. בעלי החושות נזכרים בערגה בשנים קודמות ומקללים את כל העולם ואחותו במצב. את אחות של מובארק הם נזהרים לא להכניס העניין, גם ככה הבקשיש לוחץ.
לרווחתם, המגמה המסתמנת כלהיט התורן של פסח 2004 היא החזרה לסיני. לפני שלוש שנים חששנו. אחר כך לא רצינו לתת פרנסה למצרים מחזירי השגרירים ועוגבי רקדניות הבטן. לפני שנה החל הטפטוף והשנה היורו עשה את שלו. ההערכות של משרדי התיירות השונים מדברות על מספרים גבוהים של נופשים, 80 אלף ישראלים שיפקדו את סיני . גם השנה במטה הלוחמה בטרור מזהירים מפני כבשים מחופשות לאל-קעידה, אבל הלירה המצרית כל כך נמוכה שגם חיסולים בעזה השכנה לא יעצרו את הישראלים מלנפוש בזול.
הפיתוי הטורקי (דילים ב- 250 דולר) המאפשר מעבר בדיוטי פרי, מתעמעם רק במעט לעומת הדיוטי החיוור שנפתח זה מכבר במעבר הגבול. הישראלי עדיין לא יוכל להעמיס מקררים ומייבשי כבישה על האוטו בעליות סדום ויסתפק באיזה וויסקי או שניים. הדיוטי מציע מבחר מצומצם של סיגריות, בשמים ואלכוהול .
התחרות על לב ועל כיס הנופש הגיעה גם למטבח. על מכונות האספרסו ,כנראה יותר קשה להשתלט מגמל חרמן ומומלץ לדבוק בקפה השחור ותה המרווה הקלאסיים. מצד שני, יש מנות מפתיעות כמו סלט עגבניות אורגאני בשמן זית וסלט מוצרלה עם עגבניות מיובשות. פול? יהיה מחר. בינתיים נסתפק בירקות מאודים בסויה. אבל אין מה לדאוג, הבורי עדיין שולט ביד רמה כשלצדו אורז עם טחינה ולפעמים גם הבמיה. המחירים פחות זולים מבעבר. ארוחת בוקר של חביתה או שקשוקה עם סלט,טחינה ופיתות תעלה כעשרה שקלים ומנה עיקרית של דג תעלה בין 30 ל40 שקלים. תלוי בדג ובמצב הרוח. דיאט קולה כבר אפשר להשיג בכל חוף ולפעמים גם בירה ויין.
צפיפות החושות קצת פוגמת בשלווה ובשקט. המרחק בין החושות כל כך קטן כך שבמהלך היום שומעים טלנובלות בין משפחות בנושא "תור מי על המזרון ים" ומהחושה הסמוכה שומעים באנג מבעבע כנהר קוצף ושוצף. בחסות הלילה , צינת המדבר ורחשי הגלים- הצלילים משתנים לערוץ פלייבוי, כשברקע עדיין מבעבעים מי הבאנג מהצהריים. ממעוף הציפור נראה כי יש רצף של בקתות קש מטאבה עד לדהב. בעונה מחיר הלינה במלונות יעלה בסביבות 100 דולר לזוג ובחושה בין 20 ועד ל100 שקלים-תלןוי בחוף ובשירותים הנלווים תרתי משמע.
הקהל הנופש בסיני הוא מגוון. ממשפחות שלמות ומצוידות היטב ועד לילדים טרום גיוס שמתחרמנים ממראה גמל כורע. ממחפשי הרוחניות שעוטים לבן ועד לפליטי הודו שגם הם לובשים לבן , אבל מחפשים ירוק. השהות בחוף או במסעדה, שהם למעשה אתרי הפעילות היחידים (פרט לבוחלים במלונות) מספקים כר נרחב לסיטואציות ומפגשים הזויים. במהלך סוף שבוע אחד הייתי עד לשיחות נפש בין עקרות בית מראש העין למעקרות בעל מהרצליה פיתוח. ממחפשי אושו שמצאו סטודנטיות לכלכלה וזקפה ברוכה. ותמיד יש את הבדואי המכוער שמביא בשוודית היחידה בכל החוף.
פסח 2004 - אני נשאר לחפש את האפיקומן בבית.
