לפני ארבע שנים בסך הכל, בגיל 22 התחיל מתן אברהמס את הרומן שלו עם הבישול המקצועי. הוא התחיל בסניף "לחם ארז", כמלצר מן המניין, אבל הגיע מהר מאוד לניהול המטבח. "הרגשתי שהמטבח לא עבד וזה עצבן אותי, כי זה בסך הכל מטבח של סנדוויצ'ים וארוחות בוקר. הצעתי שאכנס לעזור ומאז לא יצאתי."
בין אורחיו ב"לחם ארז" היה גם השף של אודיאון באותם הימים, עומרי שחר. שחר, שאהב את עבודתו של אברהמס, הציע לו לבוא ללמוד אצלו וכך הוא הגיע לעבודה ב-אודיאון לראשונה ושוב התקדם במהירות. "התחלתי כחותך תפוחי אדמה, ותוך שנה אפשר לומר שתפקדתי כסו שף (סגן השף - מ.א)."
הוא בחור צנום עם עיניים שחורות ושיער קצוץ עד לכדי קרחת. כשהוא מדבר על אוכל ועל העיסוק בו מבטו מתמלא רצינות מחד והתלהבות רבה מנגד. מבט זה, הוא אולי הסממן החיצוני היחיד המבחין אותו מכול צעיר אחר בגילו.
אחרי התקופה הראשונה באודיאון הרגיש אברהמס שהוא רוצה לנסוע לחו"ל, להתפתח, וכך הגיע ללונדון. שחר, השף הקודם של אודיאון, סייע לו להתקבל לעבודה במלון "הווארד", מלון חמישה כוכבים. "הייתה לי הרגשה שיהיה בסדר." הוא אומר.
אחרי כשישה חודשים במלון עבר למסעדת "קוואדיס" של השף המפורסם מרקו פיר וייט. האוכל במסעדה, הנמצאת בסוהו של לונדון, הוא בעיקרו מהמטבח האיטלקי והצרפתי, ולדברי אברהמס הוא "מורכב ומוקפד מאוד".
איך הגעת מהמלון למסעדה?
"המלון שיעמם אותי אז חיפשתי מסעדה מעניינת. בדקתי תפריטים, הסתכלתי על מיקום ועל היסטוריה של מסעדות. זה היה המקום הראשון שניסיתי, שאלתי אם צריכים טבחים, ענו שכן, וכך קיבלתי משמרת לניסיון."
איך התקדמת שם?
"דחפתי את עצמי. ביום הראשון אמרו לי לעשות הכנות (לטבח מ.א) הסכמתי, ביום השני כבר ביקשתי שיתנו לי לעבוד בסרוויס ונתנו לי. אחרי אותו סרוויס, קראו לי למשרד, העלו לי את המשכורת במאה פאונד לשבוע ומאז עבדתי כטבח מהשורה. יש אנשים שנמצאים שם כבר חצי שנה ועדיין מקלפים תפוחי אדמה."
לא למדת מעולם בבית ספר מקצועי. זה לא היה חסר לך?
"בישול זה הרבה היגיון, תזמון וכמויות, אלה דברים שאף אחד לא יכול ללמד אותך. אי אפשר לדוגמא, לשים טיימר מתי השמן מספיק חם כי כל שמן מתנהג אחרת, מה שצריך הוא להכיר את המטבח על בוריו."
בבתי ספר ישנם לימודי בסיס ותיאוריה, לדבריו, "ראיתי אנשים שיצאו מבתי ספר עם האף בעננים ואחרי שעתיים של עבודה ברחו מרוב לחץ. למדתי תוך כדי העבודה במטבח, למדתי גם מספרים ומהאינטרנט, משפים שעבדתי איתם ובכלל, אני לומד מכל מי שאני עובד אתו." הוא מוסיף ומספר על טיפ שקיבל מטבח שעבד אתו במלון ומלווה אותו מאז, "שמור על העיניים האוזניים שלך פתוחות ועל הפה שלך סגור, אז הכל יהיה בסדר."
אחרי שעבד ב- "קוואדיס" כמה חודשים, עבר להיות סו שף במסעדת בראסרי של השף הישראלי, מיכאל כץ, שאותו הכיר ב"הווארד". אברהמס לא כל כך חיבב את האוכל והאווירה במסעדה והתלבט לגבי ההמשך כשקיבל הזמנה משחר לחזור לארץ ולהחליף אותו ב-'אודיאון'. "עומרי הוא האב הרוחני שלי, היינו בקשר כל הזמן והוא הרגיע אותי ואמר שהוא בהחלט חושב שאני מתאים."
מה התגובות של הסביבה על עבודתך?
"כולם מפרגנים, החברים מרוצים ולכולם טעים פה. לגבי בנות... אמרו לי שבתור שף בטח אהיה רווק מבוקש בתל אביב, אבל מאז שחזרתי מלונדון רוב הלילות אני ישן לבד." הוריו שמחים במיוחד מאחר שהיה ילד שגרם להם ללא מעט בעיות. בתיכון היה פאנקיסט, "פעם כשהייתי קצת שיכור עצרו אותי על התערטלות בציבור", הוא מספר.
הוא אובחן כילד מחונן, דבר שכנראה הוביל לשעמום מהלימודים ועזיבת התיכון אבל את הבגרויות, אין צורך לדאוג, השלים אחר כך. בצבא שירת ארבעה חודשים בלבד וזאת אחרי שנלחם לשרת ועשה לדבריו את "כל המבחנים הפסיכוטכניים האפשריים". רק אז הבין, שהצבא שלא רצה לגייס אותו בשל עברו בתיכון- צדק. מלבד בצבא, עברו לא הפריע לו בשום שלב בעבודתו.
מה עושה אותך לשף טוב?
"אני רואה הכול, מה קורה בכל תחנה במטבח ומה עושה כל טבח, אני מאמין שצריך להרגיש את המקום שבו עובדים."
מה אתה הכי אוהב במטבח?
"אני אוהב אקשן, שהכול מתקתק, שהמטבח בכושר, האוכל יוצא בזמן, והלקוחות מרוצים. שקשוק הכוסות ורעש המחבתות זו ממש פואטיקה בעיניי."
