יום ה'
בישיבה חודשית בנושא המאבק באנטישמיות וחיזוק הקשרים עם יהודים בגולה אשר נערך בסוכנות היהודית בירושלים, מוצע לנו כנציגות רשמית של התאחדות הסטודנטים בישראל להצטרף למסע להאג.
חשש קל עולה, התאחדות הסטודנטים נלחמת על הזכות להיות חופשייה בדעותיה ואיננה מתנדבת להעביר אינפורמציות של משרדי ממשלה כאלה ואחרים.
לאחר כמה דקות של התייעצויות אנו מקבלים החלטה, לא נתייחס לנושא בעד או נגד הגדר כלומר נשמור על הזכות להיות חופשיים ונקבל על עצמנו לייצג את המצב הבלתי הגיוני שעובר על הסטודנט הישראלי מצד הטרור הפלשתינאי הבלתי נסבל.
יוצאים להאג, משלחת של מנהיגי התאחדות הסטודנטים מורכבת, על בסיס של כמה שיותר שפות זרות וסטודנטים הלומדים משפט בינלאומי ונפגשים ביום ג' במשרד החוץ לתדריך.
באולם של משרד החוץ מתקבצים כמה עשרות של משתתפים ואנו חמישה נציגים של ההתאחדות.
במהלך כל היום אנו מתבקשים לגלות משמעת בלתי מתפשרת להדגיש את הטרור הפלשתינאי, אוכלים ארוחת צהריים עם משפחות שנפגעו מהטרור, חוזרים לנו התמונות של הפיגוע הזוועתי מהדולפינריום וממקמות נוספים, עד שלפתע קמה אחת המשתתפות ואמרת למה גדר ? למי זה עושה טוב ? למה אנחנו בונים גדר ? אני שומע התלחשויות מסביבי: " השמאלנים האלה ... " הבחורה ממשיכה לדבר ומיד ברור לכולם שהיא דווקא מהימין הקיצוני התשובה שהיא מקבלת חד משמעית והיא מתחילה מהמילים, אם תצאי למשלחת להאג .... היא כנראה לא תשתתף במשלחת.
אנו מתכנסים בסוף השבוע לגבש אסטרטגיה ולהכין את הציוד,שוב פעם אני מזכיר לכולם, אנו גאים לייצג את מגוון הדעות של הסטודנט הישראלי לא נתייחס לנושא הגדר, נערוך הפגנה שקטה עם תמונות של הרוגי הטרור במקביל נקיים פורום של דו שיח עם סטודנטים ערבים לא לאלימות.
הם גם מתחמקים ואנו מגבשים הסכמה לגבש פרום נגד אלימות בהאג, העניינים מתחילים להתחמם בהאג,
אני אמשיך לעדכן, אתם תהיו הראשונים לדעת,
צחי שאשא.
