זה תופס אותך תמיד כשאתה לא מוכן, אתה מנסה לנצל כל גרגיר של הנאה לפני שזה מכה בך, כמה שלא מנסים להתעלם מכך, זה תמיד ברקע, זה פוגש אותך אם תרצה בכך וגם אם לא. ואז זה עצוב...
כן, תקופת המבחנים, ממש כמו המוות, היא דבר וודאי. התרחיש הרי ידוע, והכתובת הייתה כתובה על הקיר, וכדי להמנע מאיזו וועדת חקירה ממלכתית, או גרוע מכך- מועדי ב', החלטתי שהגיע הזמן להתעורר ולעשות צעד דרסטי. הגיע הזמן לנורא מכל.
פרידה כואבת
להפרד מבאנג שליווה אותך סימסטר שלם זה דבר קשה. ליוויתם זה את זה תקופה מעניינת, מלאה בתובנות, חלקן מטופשות וחלקן ממש מטופשות (היום למען האמת, גם כמה ממש ממש ממש מטופשות).זו פריוולגייה של סטלנים בלבד- להביא לחיים חפצים דוממים. כל בקבוק כחלחל שתיטע בו מבחנה, יקום מייד למאור החיים. אין כמו הראש הראשון עם איזו בנגייה חדשה שהרכבת. דנדשה כמו בתולה. בנאדם נקשר לבאנג שלו. לכן אתם וודאי מבינים לכמה נחישות נדרשתי, כשעקרתי מקרבו של הבאנג, יציר כפיי, את המבחנה, וזרקתי אותו גוסס לפח. הולכים להיות לי ימים קשים של געגוע...
תקראו לי חלש אופי, אחד שלא יכול לדחות סיפוקים מידיים, תקראו לי ג'נקי. אבל כשיש לי בוף במגירה, יש לי גם פייה שטנית שמרחפת מעליי כל היום ומדיחה אותי לסמים, לוחשת לי מעל הכתף "צ'ילו.... אני יודעת מה חסר עכשיו... ראש קטן, קורט קססה. מה כבר יקרה? לפני האוכל, יעשה קצת תיאבון, עד שהחדשות בטלוויזייה יגמרו- תהייה שוב כשיר, וחוץ מזה, זה לא כזה מפריע..." ובאמת ישנם מקצועות שבהם זה אפילו עוזר, אבל בהם כבר נבחנתי. המבחנים הקשים עוד לפני. אז נכון, סטלן אמיתי יודע לשלב, להפחית מינונים, לעשן כשאפשר. אני קצת מתקשה בכך. פשוט שבאמת באמת אין לי כוח למבחנים האלה עכשיו, אני מתפלא על כל יום שעובר, ודרך הסדק הכי קטן של עצלנות אני יכול לזחול לאין מעש.
חז"ל אמרו לא פעם- 'לא תחסום שור בדישו', וכמו בזמן של דיאטה- עדיף שלא תהייה גלידת האגן-דאז במקפיא...
החלטתי לעשות 'ביעור-חמץ', לטהר את הבית מנוכחותה של הפייה השטנית שמעל הכתף.
לאחר דקות של חיפוש (מאחורי הספרייה, באוטו, בתיקים ומתחת למיטה), הצטברה לי כמות של ירוק וחום, שמספיקה לישיבה קשה ואחרונה להחודש, בהרכב חברים מלא.
הלכתי לעשות קניות בסופר, שיהייה מספיק מנצ'יז ואלכוהול , באותה הזדמנות לקחתי איתי את פוקי, החניך שלי מפר"ח, שיעזור לי עם העגלה והשקיות. כשהולכים לקניות סטול, זה לוקח בדיוק שעתיים של חונכות. עוד מאה שקל... וזה בדיוק שלוש בקבוקי אוזו 7.
בשבע בערב כולם כבר התייצבו בדירה שלי ושל קארמה, לישיבת 'פתיחת עונת המבחנים'.
סיפרתי לכולם שהחלטתי: החל ממחר, אני פוצח בשבועיים של מעבר לתפריט צמחוני- 100% ניקוטין טבעי, בלי המנה הבשרנית. מייד הבחנתי במבטים המזלזלים...
"מטרה קצת יומרנית הצבת לעצמך..." העיר לי ברשעות סנסאיי. "כולנו עוד זוכרים את הפעם ההיא שהרגת את סבתא שלך, רק כדי לקבל איזה אפטר של יומיים מהמילואים כדי לעשן... חזרת רזה באיזה עשר קילו, עם דודא של דב פנדה."
דון גנג'ה, שמייד זיהה הזדמנות עסקית תפר לנו התערבות. אם אצליח לסגור שבועיים סחי, בלי מועדי ב'- הוא מארגן לכולנו מסיבת אף בגבוה, "כמה גרמים, לא משהו גרנדיוזי..." ואם אני נשבר- מסיבת אף עליי. אנחנו חוסכים למסיבה כסף בקופה מיוחדת כזו של קק"ל. דון גנג'ה יודע בדיוק איך לתמרץ אותי למצויינות!
סטלנים קדימה
בשל הכמות האסטרונומית של חשיש שהיה עלינו לחסל עד הבוקר, סנסאיי גילגל לי איזה אחד באמת מוגזם, שהיה דומה הרבה יותר לדילדו מאשר לג'ויינט. כשסיימנו את המגה-צינגלה ההיא, סנסאיי התחייב- "ממחר, שבועיים- אני איתך בצום. בסולידריות! נעבור את זה בייחד." ושנייה לפני שאני פורץ בהתקפת ריגשי אקסטזית על החברים שלי, אני אקח לי את השחטה האחרונה להערב, ארוחה מפסקת, ואאחל לי מלאן ת'לפים בהצלחה, ושיהייה לכולנו הרבה אורח רוח. זה מתסכל- סימסטר שלם, לא משנה מה עשיתם עד עכשיו, במשך שעתיים-מבחן אנחנו נמדדים. שעתיים של כושר.ולכל קוראי הסטלנים- תהיו חזקים, נעבור את זה בייחד... רק בלי מועדי ב' אהה?!
בפעם הבאה שאני אכתוב, כבר נראה את הסוף של זה...
אוהב את כולכם- צ'ילו, סטודנט סטלאאאאאן.
