הפסיכיאטריה של הקמפוס

בין הרצאה להרצאה, בתוך קומות עם מספרים תלת ספרתיים וארבע ספרתיים פוסעים להם מידי יום ביומו מאות סטודנטים מכל מיני מקומות בתוך שגרה אינסופית של הרצאות, עבודה, חברים ודירות שכורות.
בתוך כל ההמולה הזו התפתחו במהלך השנים סטודנטים עם כל מיני סימפטומים שונים ומשונים שיכולים היו בקלות למלא ספר ועליו לבסס קורס שנתי, שיתעסק בתחום חדש
"הפסיכיאטריה של הקמפוס".

הפסיכיאטריה של הקמפוס מכילה עשרות רבות של מאניות, פוביות, הפרעות ותסמונות שקצרה היריעה לפרט את כולם. המשותף לכולם הוא, שבשביל הסטודנטים שלוקים בהם, הלימודים באוניברסיטה הם סתם תירוץ להפרעה האמיתית.
הרי לפניכם הצצה קלה אל תוך מחשכי עולם הפסיכיאטריה של הקמפוס:

הסקסומאניה או בשמה הגריאטרי "תסמונת באתי לאוניברסיטה כדי לחפש בחורות/בחורים" היא תסמונת שנפוצה בצורתה הגלויה יותר אצל המין הגברי, אם כי קיימת גם אצל נשים באופן יותר רדום.
התסמונת מתפרצת בדרך-כלל למצב פעיל בחודשי אפריל-מאי כשחלקי גוף מתחילים בהדרגה להיחשף. בשלביה הראשונים של התסמונת מגלה הסקסומאן (נתייחס, מן הסתם, לוורסיה הגברית) העתידני התעניינות גוברת והולכת בבני המין השני. מבטו מוסט לעיתים קרובות יותר ויותר על מנת לקלוט בחורות וככל שמצבו מחמיר האובססיה שלו לבחורות תופסת מקום יותר ויותר מרכזי בחייו. בשלביה החמורים יותר של התסמונת מתחיל הסקסומאן ללכת אחרי בחורות לכל מקום, כך שפתאום אתה מוצא סטודנטים למחשבים הופכים להיות שומעים חופשיים בהרצאות החוג לפסיכולוגיה או חינוך. אם לא ניתן טיפול בשלב זה, פותח הסטודנט במתקפת התחלות חסרת תקדים וטאקט עם כל מה שמזכיר בחורה ולרוב ניתן למצוא אותו עם סקסומאניות אחרות בכוכים האפלים למפגשים מהסוג האישי

הפוטוניה או בשמה הגריאטרי "באתי לאוניברסיטה כדי להתמכר למכונות הצילום" היא תופעה שנקראת על שם פוטוני האור המתרוצצים בתוך מכונות הצילום והלוקים בה מתמכרים להבזקי האור של הצילומים. הם מצלמים כל דבר שרק אפשר וכמה שיותר. אם תראו סטודנט הבוהה באופן אובססיבי בפעולתה של מכונת הצילום, סביר להניח שלפנינו עוד מקרה אומלל של פוטוניה. קצרה היריעה מלפרט את כל שלבי הפוטוניה אבל בשלבים בלתי הפיכים שלה, הפוטונים מצלמים כל דבר, אפילו שירבוטים חסרי משמעות שחבריהם עשו במהלך ההרצאה , אוגרים העתקים על העתקים של כל סיכומי השיעורים מכל אחד בכתה ויש להם בביתם ארכיב של העתקי גיבוי של ספרים למקרה שיאבדו.

תסמונת הדשאות המתקדמת (באתי לאוניברסיטה כדי לשבת על הדשא ולרכל על כל העולם) זו תסמונת שבה סטודנטים שאמורים ללמוד מתעסקים יותר בעולם החברתי שמתרחש באוניברסיטה. הם בקיאים ברכילויות הכי קטנות של האוניברסיטה וברוב הזמן אחראים ליצירה שלהם. זוגות נוצרים ונפרדים במרחבי הדשא עוד באותו היום על רקע של ידידויות, אהבות, מריבות.


קבוצת הפרעות האכילה מכילה בתוכה את הסטודנטים שהימצאותם באוניברסיטה סובבת סביב המסעדות ובתי הקפה (באתי לאוניברסיטה כדי לאכול). מאגדת בתוכה מספר מאניות המתמקדות במקום ומאניות שמתמקדות במזון כמו קופימאניה ("אז מה אם זו כוס הקפה
ה-28 שלי, רק ככה אני מצליח להתרכז בהרצאה"- מדברי סטודנט מורעל קפאין ) או מסטיקומאניה ( לעיסת מסטיק או מנטוס בלי הרף ).


לסיום נעבור לקצת פוביות מקבוצות פחות מוגדרות כמו למשל פוביית השורות הראשונות שבה סטודנטים אף פעם לא יתיישבו בשורות הראשונות של הכתה (השתגעת...אני אף פעם לא יושב קדימה...זה מביא מזל רע...) ופוביית מועד א' ("במועד ב' הבחינה יותר קלה..."). מעתיקומאניה שייכת לקבוצות הפרעות הלמידה שהלוקים בה חייבים להעתיק בהרצאות, את מה שמכתיב המורה, מהסטודנטים שיושבים לצידם. במבחנים תמיד התשובה של שכנם טובה יותר גם אם הם למדו ממש טוב לבחינה. המעתיקומאניה מלווה לעיתים קרובות באורגנלופוביה שהלוקים בה לא מסוגלים להוציא תחת ידם דבר מקורי משלהם-בין השאר העתקת עבודות או הורדתם באינטרנט (שכיחותם של הלוקים בהפרעות אלו בוועדות המשמעת מביאה לדלדולם היחסי באוניברסיטה).
עוד תסמונת מענינת היא תסמונת ההירדמות הקמפוסית ושהלוקים בה מסוגלים להירדם רק בהרצאות באוניברסיטה. הם הסטודנטים היחידים שמגיעים לאוניברסיטה טרוטי שינה ויוצאים עירניים להפליא