תיאטרון אוניברסיטת בחיפה מעלה את הפקתו הראשונה לשנה"ל הנוכחית, והיא מחזהו של חנוך לוין ז"ל (בתמונה) : "אורזי המזוודות".
השילוב הדו-לאומי והדו-לשוני של תלמידי מגמת משחק הביא ליוזמה החדשה: הצגה אחת תועלה בשתי שפות. לשם כך גויס עלא חליחל- עיתונאי ויוצר צעיר, שתרגם את המחזה לערבית.
זו הפעם הראשונה שמחזה של חנוך לוין זכה לתרגום לשפה הערבית.
שני הקאסטים כוללים תלמידי שנה ג' וכן שחקנים מקצועיים: בוגרים של החוג לתיאטרון.
בהצגה בשפה העברית משתתפים גם השחקנים הערבים המשחקים בהצגה בערבית.
ונעבור לתכל'ס
אלחנן, בחור צעיר, רוצה לעזוב את השכונה ולעבור לשוויץ. במקום לעשות זאת הוא מוציא את כל כספו על הזונה השכונתית עד שהוא מתרושש והיא עוזבת לשוויץ. במקביל , חיי השכונה מתנהלים סביב רצונן העז של הדמויות לעזוב לחוץ לארץ: לווינה, לשוויץ, ללונדון שבה "הטלוויזיה מצוינת והיאוש יותר נוח.." (כן! השיר של חווה אלברשטיין לקוח מתוך רפליקה המופיעה במחזה), וכן סביב המוות שאינו נותן מנוחה גם בין הלוויות.כמו תמיד אצל לוין ההצגה מצחיקה ועצובה כאחד!ישבתי עם מאור הרוש (מגלם את אלחנן-הדמות הראשית) וחנאן חילו ( מגלמת את הזונה השכונתית) ודיברנו על ההצגה, התהליך והחיים בארץ...
מהו הרקע שלכם במשחק?
מאור: אני לומד שנה שלישית משחק, שירה וריקוד.באשדוד בתיכון לקח חלק בקבוצה פרטית "תאטרון רוקד" .הקמתי בשירותי הצבאי קבוצת תאטרון של גרעין נח"ל ואף הייתה לי תכנית טלוויזיה בערוץ הקהילתי של אשדוד ופתחתי בי"ס למשחק באשדוד.
חנאן: לומדת משחק שנה שלישית וגם למדתי בעבר ריקוד.
ספרו מעט על הדמויות אותן אתם מגלמים.
מאור: אלחנן הוא רווק אשר חי עם האם הניה,לא חוסך ואף לא מתחתן.מטרתו היא לנסוע לשוויץ,כל פעם לא מצליח לעזוב מסיבות אלו או אחרות,בין השאר הזונה השכונתית.
חנאן: הזונה היא זונה בלה מהשכונה יש לה עוד כמה לקוחות אך התקשורת האינטנסיבית שלה היא עם אלחנן.
כיצד אתם מתחברים לדמות שאותה אתם מגלמים?
חנאן: בהתחלה היה קשה מאד, בעצם עד עכשיו. צריך אומץ לגלם תפקיד זה. זה גם לא קשור לחברה, זונה היא דבר לא מקובל.
התהליך היה קשה מאד והיו רגעים שרציתי לוותר. הזונה היא גם דמות שנמצאת בכל חברה,לי כמו לכל אחד יש צד יותר מוחצן ויש לזכור שזה תאטרון.
מאור: אני מתחבר לדמות דרך הרגעים החולמניים שלה.אלחנן תמיד חושב על סיטואציה אחרת.גם לי יש חלומות.
איך זה לעבוד בדו קיום חברתי-תרבותי?
חנאן: ההצגה והרעיונות שלה יכולים להתרחש בכל מקום.
מאור: תמיד יש דו קיום בהצגות באונ'. זוהי פעם ראשונה שההצגה מופיעה בערבית. זהו מחזה אוניברסלי. המוות סובב את כולנו אך גם לכולנו יש שאיפות וחלומות.
איזה מסר הייתם רוצים להעביר לצופים?
מאור: בסוף יש מונולוג שלי לגבי הדרך בה אנו מתייחסים לחיים,אני רוצה שאנשים יבדקו מה באמת הם עושים עם חייהם ואיזה חותם ישאירו לאחר מותם.
חנאן: אני מסכימה עם מאור. צריך לעסוק ולהגשים ולממש מחשבות ולא רק להשאיר אותם ברמת המחשבה בלבד.
ההצגה מדברת על הרצון לעזוב את הארץ. עד כמה אתם מתחברים לכך?
חנאן: יש מחשבות בעניין עזיבה כי המצב קשה מאד אבל אני לא חושבת שאני אעזוב בגלל משפחה ,חברים וערכים.צריך לנסות לשפר את חיינו פה.
מאור: יש המון רגעים של "למה אני צריך את זה?" זוהי מחשבה טבעית אבל מכאן ועד לעזוב באמת יש מעצורים,כמו לאלחנן, כמו משפחה ,חברים,כסף,ערכים,אומץ..
ספרו מעט על היחסים ביניכם
מאור: אנחנו כבר שנה שלישית לומדים יחד ומכירים זה את זו טוב.אין שום קשר לפערים החברתיים בתאטרון שלנו .
חנאן: זו לא פעם ראשונה בה אנו עובדים יחד. מאור היה הבמאי שלי בהצגה נוספת, מבחינתי החוג זהו המקום היחידי בו אין אפליה מצד המרצים ורוב הסטודנטים וזה דבר אשר משתפר עם הזמן.
במאי ההצגה הוא עמית גזית, ומעצבת התלבושות והתפאורה היא טלי יצחקי. שניהם שבו לאחרונה מביקור באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, שם העלו את "אורזי המזוודות" באנגלית עם סטודנטים למשחק שם.
