אני אישה, ממוצא מזרחי, מעיירת פיתוח, בדרך לתואר אקדמי במדעי הרוח, רווקה ומעשנת. האם לפי הסטטיסטיקה, אצליח להגיע לגיל 60 מאושרת?
את המדינה שלנו מנהלים סקרים, סטטיסטיקות, סבירויות, סיכויים ובעיקר סיכונים. כל בוקר אני פותחת את העיתון כדי לדעת מה הסיכוי שלי למצוא עבודה, לקבל התקף לב או לשקוע בדיכאון. אני שואלת בדאגה רבה מה הסבירות שכשיהיו לי שלושה ילדים, אחד מהם יהיה עני.
בעיירת הפיתוח בה גדלתי, קריית מלאכי בדרום המדינה, לקח את הגלגל בחזרה. בדרום, שיעור הזכאים נמוך מהממוצע, ועומד על 41%. בזכות גלגלי הצלה אחרים, רמת השכר וההשכלה של הורי, קיבלתי את התעודה המיוחלת. שהרי קיים מתאם, כך קוראים לזה, בין הזכאות לתעודת בגרות להשכלת ההורים.
כוססת ציפורניים לקראת הלימודים האקדמיים, התבשרתי בנתונים מעניינים: 85.5% מהבנות עומדות בדרישות הסף. היותי יהודייה מוסיף 3.1%. 3.6% נוספים הוענקו לי בשל לימודים במסלול עיוני בתיכון, וכמה טוב להשתייך למסגרת ממלכתית חילונית שצ'יפרה אותי ב 5.6% נדיבים.
ואז נחת עליי הצבא. ממש יום בהיר אחד נאלצתי לגנוז את התמימות ולאמץ מרפקים. ב"כור ההיתוך" הגדול והלא ידוע, לא מספיק לשנן ראשי תיבות.
השתחררתי ועזבתי את עיירת הפיתוח שלי. תעתעתי בכל הסקרים כשאני אוחזת בתעודת בגרות, טפסי רישום לאוניברסיטה, משלשלת לקלפי פתק של מפלגה שאפילו לא מופיעה בטבלאות הסקרים.
עם הג'נדר אני מתמודדת עד היום. 106 נשים לכל 100 גברים, המלחמה לא קלה בדרך אל האחד והיחיד שלי. ובכלל, איך מצליחה החברה שלנו להתנהל בשלום עם עצמה כשרק 4% מכלל הנשים משמשות בתפקידים בכירים, שכרונו הממוצע נמוך ב 30% מזה של הגברים ו 65% מכלל המובטלים הן נשים?
ועכשיו אני שואלת, מה הסיכוי שלי להקים משפחה שאין בה אלימות (200,000 נשים בישראל סובלות מאלימות)?, איך לא אסבול מאונס או הטרדה מינית (300,000 נשים סובלות)? האם אשתכר מעל שכר מינימום (60% ממקבלי שכר המינימום הן נשים)?
אני רוצה להגיע לגיל 60 והיות מאושרת. אני רוצה להאמין שאפשר לברוח מהסטטיסטיקות. אני מאמינה שיש מקום לשינוי, אך גם אני חלק מכל אותם מספרים שחורים וגדולים שמצייניפ אלכסון ושני עיגולים. המבחנים החברתיים, שלא משקפים מציאות, הם נחלתנו, כמו המבחן הפסיכומטרי.
אז ניסיתי לחשב את סיכויי. כמו שלימדו אותי, במחשבון ודף נוסחאות סטטיסטי. על הצג הופיע 99.9%. כלומר, נותר לי 0.1% לשרוד במדינת המדגמים. למרות הכל, כולנו עדיין כאן. לומדים מקצועות רוחניים שאין בהם סיכוי למצוא עבודה. בניגוד לכל הסקרים.
