כ 2200 סטודנטים אתיופים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה ברחבי הארץ, מקבלים סיוע באמצעות מנהל הסטודנטים. מדובר במימון שכר לימוד לשלוש השנים של התואר הראשון, בתוספת מלגת קיום של 600 ¤ לחודש. "אם המדינה תפסיק לתת את המימון לסטודנטים האתיופים, היא שולחת אותם הישר לתהום" מסבירה מזי מסלה יו"ר אגודת הסטודנטים הארצית ליוצאי אתיופיה.
מזי מלסה, (24) סטודנטית לריפוי בעיסוק באוניברסיטת חיפה. בשנת 1991 עלתה לארץ, יחד עם הוריה, וארבעה אחים ואחיות. "אין לי סיפור מיוחד. לא מדובר בעליה חשאית". באתיופיה גדלה מלסה בעיר, הוריה שניהם בוגרי 12 שנות לימוד, אביה היה איש עסקים ואימה מזכירה בכירה. מאז שהגיעו לארץ הם אינם עובדים.
"מאז ומתמיד טפטפו לנו בבית שחינוך זה הכי חשוב, גם כשהגענו לכאן, אפילו שהורי לא דוברים את השפה הם ידעו שהמפתח להצלחה הוא השכלה". "אנחנו הדור שצריך להנהיג את העדה. לדור ההורים אין את האמצעים לא הכלכליים ולא ההשכלתיים כדי לדחוף את הילדים להתקדם. אני את הילדים שלי אחנך אחרת".
כשאני שואלת את מזי מה הוביל אותה לפעילות החברתית היא ממהרת להדגיש שלא מדובר בגוף פוליטי. בתחילת דרכה הייתה מזי רכזת יוצאי אתיופיה באגודת הסטודנטים של אוניברסיטת חיפה, כשקלטה שהעבודה מרובה וכי יש דרך לעזור לרבים מבני העדה התמודדה בבחירות וזכתה.
ת: האיגוד שלנו, לא נוגד את התאחדות הסטודנטים. ישנן בעיות הקשורות לעדה ועליהם התאחדות לא תצא להיאבק. ההתייחסות שלנו היא לא רק לסטודנטים בפועל אלא גם לחינוך העדה. באמצעות המנהל מדינת ישראל ניתנת הזדמנות ליהודי אתיופיה אף אחד לא יצא להיאבק את המלחמה שלנו, ואין לנו הורים שיכולים לצעוק.
ש: את מאמינה באפליה מתקנת?
ת: מזי צוחקת, בכל פעם עולה השאלה מחדש. "אפליה מתקנת חשובה לשכבות החלשות ובניהן הקהילה שלנו. בתחום הלימודים דרוש תיקון. פסיכומטרי הוא כלי תרבות ולכן לא מודד אינטליגנציה. הכללים להתקבל לאוניברסיטאות הם כמעט בלתי אפשריים עבורנו, ועובדה אחרי שאנחנו נכנסים למוסד אנחנו עומדים בכל התנאים. מה שקיים היום אינו מספיק. מוסדות שמאפשרים כניסה לאחד או שניים מיוצאי העדה לא באמת מתקנים את האפליה".
ש: 25% מהקהילה האתיופית הם ילידי הארץ לא הגיע הזמן להיות חלק מהעם?
ת: הרקע שלנו הוא אחר. אנחנו מגיעים מעולם מושגים אחר ומעבר לכל הקשיים הבסיסיים צריכים להתמודד עם המודרניזציה. העדה שלנו עושה מאמץ להיות חלק מהאזרחים. שימי לב שהאתיופים לא מדברים אמהרית בינם לבין עצמם אלא עברית, רוב בני הנוער מדברים רק עברית ורואים עצמם ישראלים לכל דבר.
ש: אז איפה הבעיה?
ת: נקודת ההתחלה שלנו יותר נמוכה. רוב הריכוזים האתיופים נמצאים באזורי מצוקה. בשל קשיי הסתגלות ושפה הילדים לא מוקפים בסביבה שטורחת עבורם. חייבים להבין שהשכלה היא הדרך היחידה לצמצום פערים. הנוער לא רואה את בני העדה מתקדמים. גם מי שסיים לימודים גבוהים לרוב לא עוסק במקצוע לו כך שאין להם המוטיבציה.
ש: מה קורה משהסתיימו הלימודים?
ת: מרבית הסטודנטים יוצאי אתיופיה לא עובדים במקצוע אותו למדו. הם פשוט מצליחים לשרוד. רובם עובדים בפרוייקטים זמניים עבור הקהילה האתיופית ולכן לא משתלבים בחברה. אין אתיופים במשרות ציבוריות. גם במקרה זה חושבת סלמה שנחוצות מכסות. " מעסיק שאין לו קשר לאתיופים לעולם לא יעסיק עובד ממוצא אתיופי מוכשר ככל שיהיה".
ש: איזה מסר היית רוצה להעביר לאנשי ציבור?
ת: השכלה היא המפתח. צריך מכסות להשכלה גבוהה, לא לפתוח את הדלת רק לאחד או שניים. צריך פתיחות גם בחגים שנחשבים יוקרתיים. גם בתחום שוק העבודה יש הרבה מקום לשיפור, נחוצות מכסות. העדה למעשה לא עוברת לשלב הביצועי. גם מי שמצליח ללמוד לא יוצא מהמסגרת הקהילתית.
"אני רוצה להעביר מסר גם כשהדרך קשה, והיא קשה, השכלה היא הפתרון ובסוף המאמץ משתלם"
