שיא השיאים הוא כאשר מאמן אחד מסביר לך איך להשתמש במכשיר, ובפעם הבאה שתבואי ותעשי זאת בדרך שהסבירו לך, סמוכה ובטוחה שאם מישהו מהמאמנים האחרים צופה בך הוא רואה שאת עושה הכל טוב ויפה, על פי הכללים, ואת לא זקוקה לעזרה, בכל זאת ייגש אלייך אחד האחרים. רוב הסיכויים שתיוותרי המומה כשהוא יגיד לך שאת צריכה להחזיק את זה כך ולא אחרת, בגב ישר ולא באלכסון. לרגע אל תחשבי להתנצל ולתרץ ב"אבל המדריך ההוא הסביר לי אחרת", כי אין הוראות בעניין הזה, יש רק כלל אחד - לגשת אלייך.
במכשירים האירוביים זה אחרת. את צועדת או רצה בשיא המרץ עד שאת נוטפת זיעה (אז את גם מתחילה להרגיש טוב עם עצמך - מבחינתך זה סימן אמיתי לשריפת קלוריות) ופתאום את מגלה שעומד לידך אחד המדריכים. הוא בוודאי יעצבן אותך מאוד כאשר ימלא תפקיד של שוטר כושר שכזה וישאל "למה את הולכת ולא רצה?" או יבדוק כמה זמן את נמצאת על המכשיר. במקרה הנדיר הוא יעזוב אותך לנפשך אחרי ההערות האלה ויילך להציק לבחורה אחרת. במקרה הרגיל הוא יישאר לדבר ולתחקר, כך שלא תצליחי ממש לצפות בתוכנית הטלוויזיה שהחלה הרגע, ושבנית עליה כדי להנעים את הזמן. את גם מרגישה שאת לא נראית משהו (בלשון המעטה), סחוטה, מזיעה ואדמדמה בפנים, והרי אין זה משנה אם נסיך חלומותייך עומד מולך או סתם בחור שנדמה לו כי אחרי שיחה ביניכם יהיה לו סיכוי לצאת איתך את לא נהנית להיראות כך מול כל בחור. ואז הוא עוד מצפה שתתחילי לענות לו על שאלות כאשר בקושי יש לך אוויר לעשות את הצעד הבא על המכשיר, ואת שארית האנרגיה המיותרת את מנצלת כדי להראות שאת לא מתאמצת כלל.
באחת הפעמים שבהן ניגש אלי אחד מהם נחשפה שיטה יעילה (ואולי סוד מקצועי) להרחקה: "חיכיתי שתורידי את האוזניות כדי לגשת אלייך". כלומר, אם את במקרה בלי אוזניות, סימן שאת רוצה שיציקו לך... מאז אני תמיד עם, גם כשאני בעצם בלי. כלומר, גם כשאני מקשיבה למוסיקה באולם ומנמיכה את הווליום של האוזניות. זה באמת עבד, עד שבאחד הימים ניגש אלי אחראי המשמרת (נראה שלאחראי משמרת יש חוקים אחרים אבל גם אותם אפשר לחשוף עם הזמן) וסימן לי להוריד את האוזניות. הוא "רק" רצה להגיד לי שירדתי במשקל מאז שהתחלתי לבוא. בחורים יקרים, לפני שאתם מחמיאים לבחורה תבררו היטב את המילים. מה זאת אומרת ירדתי במשקל? אתה חושב שהייתי מלאה קודם? זה מעליב כמעט כמו השתיקה בהסכמה שלכם כאשר אנחנו טוענות שאנחנו חייבות לרדת במשקל. וזה מעצבן כמעט כמו התשובה "בסדר" כשאנחנו שואלות אתכם איך אנחנו נראות. גם אם אפשר להניח כי האחראי משמרת הזה התכוון לטוב, עדיין אין הכרח בהתחנפויות האלה. רק אחרי כמה תגובות ציניות ושיחה של כמה דקות (גם זה היה יותר מדי לטעמי) הוא שאל אם הוא מפריע לי. בקושי רב הצלחתי לא לענות לו "ברור".
אבל גם במקרה הזה אפשר להסתכל על חצי הכוס המלאה, דווקא מכיוון שעוקבים אחרייך ובודקים את פעילותך, בשום אופן לא תרימי ידיים ולא תיכנעי, אלא תסיימי כל אימון כמו שצריך. כך קרה שבאחד הימים החלטתי לנסות את שיעור הס?פּינ?ינג האופנתי. לכל מי שלא בקיא: מדובר באולם קטן, מלא מכשירי אופניים. במשך שעה, בעלטה כמעט גמורה, כאשר ברקע מוסיקת טראנס רועשת, "רוכבים" ו"מטפסים" במרץ. הפּופּולריות והשם הקליל גרמו לי להאמין שמדובר בפעילות ספורט נחמדה וזורמת שאסור להפסיד. האשליה לא נמשכה זמן רב. עוד לפני שהחלה ההתנסות שאל אותי המדריך בפליאה אם אני יודעת שאני בשיעור למתקדמים. הופתעתי עד כמה התנהגותי הסגירה אותי, ויותר מזה: הבנתי מטון השאלה שלו שזה יהיה קשה בערך כמו לטפס על הרי הרוקי בקנדה. מאחר שלא התכוונתי לצאת בבושת פנים מהאולם, אחרי שהמתנתי עם שאר הרוכבים לתחילת השיעור, התמקמתי ונקשרתי למכשיר האופניים כמו כולם, החלטתי להישאר ולקחת את הסיכון - כמה נורא זה כבר יכול להיות?! לא היה לי מושג שאני הולכת לפדל את נשמתי למה שיהיה קרוב מאוד למוות.
בסופו של דבר ניצחה אותי המערכת. נכנעתי וחזרתי להתאמן על מכשיר ההליכון בבית, מנת חדר הכושר שספגתי הספיקה לי לכל החיים.
מתוך ספרה של סיוון איינשטיין, איי דונט דו קופי
