שעת כושר - סטודנטית בעיר הגדולה
"על פי ההוראות שאת מקבלת בהתחלה, על כל מכשיר כזה צריך לעשות שלושה סטים וביניהם להמתין דקה. קשה שלא לתהות אם זו קנוניה של מדריכי הכושר באשר הם כדי לאפשר "זמן הידבקות" אלייך."
סיוון איינשטיין |
16-05-2003 10:57:00
אם לא להכיר בחדר הכושר, לפחות לנצל אותו כדי להכיר בחוץ. אבל קשה שלא להשתתף במשחק הזה, כי מהרגע שאת נכנסת נכפית עלייך הצטרפות. עושים זאת המבטים הבוחנים את כל מעשייך וצעדייך בכל דקה שבה את נמצאת במתחם הזה, וכמובן הסגל. (9.7.03)
היחידים שאין להם כל בעיה לפנות אלייך הם מדריכי הכושר. יש להם מיליון סיבות לגשת לדבר אתך כך שרוב הזמן את עסוקה בהתחמקות מהם או בהמצאת שיטות להרחקתם. בתחילה הייתי חביבה אליהם מאוד. את תמיד נחמדה כלפי הסובבים אותך בסביבה זרה, ונדמה לך שעדיף לשמור על יחסים טובים עם המדריכים. כשבאה בחורה חדשה הם ניגשים לשאול אם היא זקוקה לסיוע כלשהו עם איזה מכשיר, אם כבר בנו לך תוכנית אימונים ואם אפשר להזמין אותך לחוג זה או אחר שהם מעבירים. אחרי הפנייה הראשונית הזאת הם כבר מרשים לעצמם לפנות אלייך בפעמים הבאות על בסיס היכרות: "היי, מה נשמע". כשכבר ירגישו די בנוח אפילו יעזו לשאול באילו ימים את באה ויחשבו בקול אם הם נמצאים בהם. כבר קרה שהגעתי בתשע בערב למכון (בשעות הפעילות של המקום) בדיוק כאשר יצא ממנה אחד ממדריכי הכושר, שבעזות מצח העיר לי: "בשעה כזאת באים?" ואני עוד הרגשתי צורך להסביר ולהתנצל... כאילו אני חייבת לתת הסברים למישהו. יש לו בעיה עם השעות שאני באה בהן? שיחליף את המשמרת שלו. ואם לא היה לי ברור למה התכוון כשנזף בי, הוא הוסיף: "תבואי מחר אחה"צ, אני נמצא". מובן שלא באתי למחרת אחר הצהרים. מתי בחורים כבר יבינו שלא כל הבחורות מצייתות לפקודות?!
אין תמונה
הקושי האמיתי מתחיל כשהם מנסים לפתח שיחת היכרות מעמיקה. אם זה לא אחד מהסגל אין שום בעיה לנפנף אותו, אבל מדריכי הכושר מציגים מעין סמכותיות שכזאת, כך שלא נעים לך להיות גועלית, בייחוד לא כאשר עוד תראי אותם בכל פעם שתבואי. הם שואלים שאלות חודרניות: מאיפה את, בת כמה את, מה את לומדת, איפה את עובדת, עם מי את גרה. שאלות שבחדר הכושר ממש לא בא לך לענות עליהן. את רוצה להיות כמו כולם, כזאת שאי אפשר לשייך אותה לאף מסגרת או חברה, מלבד זו של חדר הכושר. זה חלק מההנאה. נכון שאנחנו כבר מתורגלות בשאלות כאלה (גם זה סוג של אימון), וגם לא תמיד כשבא לנו, אבל בזמן כושר?!
לכל סוג אימון פותחה טקטיקה שונה. באגף המשקולות הם כאילו יצטרפו אלייך לארח לך לחברה. הם יישבו על המכשיר הסמוך ויתחילו לשוחח איתך. על פי ההוראות שאת מקבלת בהתחלה, על כל מכשיר כזה צריך לעשות שלושה סטים וביניהם להמתין דקה. קשה שלא לתהות אם זו קנוניה של כל מדריכי הכושר באשר הם כדי לאפשר "זמן הידבקות" אלייך. את יושבת שם, חסרת אונים, אין לך מושג איך לשרוף דקה, ואז הם מגיחים משום מקום ומציקים לך. אבל אז נגמרת הדקה ואת אמורה לעשות את הסט הבא ומי אוהבת שבוחנים אותה בזמן מאמץ? הם גם לא צופים סתם, אלא מאמני כושר שבודקים כל פסיק בדרך שבה את עושה את התרגיל.
בדרך כלל, בעקבות השיחות ה"מרתקות" האלה, דקת המנוחה מתמשכת. לא רק שזה פוגם ביעילות האימון, זה מבזבז חלק ניכר מזמן האיכות שתכננת להקדיש לעצמך ולגופך, ואין לך יותר משעה וחצי ביום העמוס שלך. הם, להבדיל, אינם נמצאים בלחץ של זמן. להיפך, הם דווקא מחכים שתבוא בחורה מעניינת כדי שהזמן במשמרת יחלוף מהר. הם לא יודעים, או שלא אכפת להם, שאין לך כל כוונה לשרוף שם שעות על גבי שעות.
המשך בשבוע הבא...
מתוך ספרה של סיוון איינשטיין, דונט דו קופי
