לפני כשש שנים יזמה המכללה האקדמית גליל מערבי פרויקט התנדבותי בשיתוף ביה"ח לחולי נפש מזרע, בו לוקחים חלק סטודנטים לתואר ראשון בקרימינולוגיה במכללה. במסגרת הפרויקט מקדישים הסטודנטים שעתיים בשבוע באחת ממחלקות המרכז, במהלכן הם נפגשים עם המטופלים במסגרת פרטנית או קבוצתית, במטרה לאפשר קשר אנושי חם עם דמות שאינה אחראית על הטיפול השוטף בביה"ח.
רותי אופק, מנהלת השירות הסוציאלי בביה"ח מרכזת את הפרויקט, כשלצידה מרכזות מטעם המכללה ד"ר הליין וולך,מרצה בחוג לקרימינולוגיה ועירית בן טל, מתרגלת בחוג.
במקביל לדיווחים השוטפים המלווים את ההתנסות, הוחלט במכללה ביוזמת ד"ר וולך, לקיים מחקר העוסק באישיות הסטודנט המתנדב ובשינויים המתרחשים בדימויו העצמי ובעמדותיו בעקבות השתתפותו בפרויקט. הסטודנטים המתנדבים הושוו לעמיתיהם שבחרו לא להתנדב.
מתוצאות המחקר עלה כי הסטודנטים המסיירים בביה"ח מזרע במסגרת לימודיהם ואינם מתנדבים בפרויקט מחמירים את עמדתם כלפי המאושפזים.
הסטודנטים תפסו את המאושפזים כמסוכנים יותר וראו צורך בהגברת ההגבלות המוטלות עליהם, יותר מאשר לפני הביקור. בניגוד להם הסטודנטים לקרימינולוגיה המתנדבים בפרויקט שינו לטובה את עמדותיהם כלפי המאושפזים, גילו כלפיהם גישה אנושית אמפטית יותר והאמינו ביכולתם של החולים להשתנות בעקבות הטיפול.
לגבי הדימוי העצמי של הסטודנטים, שנבדק גם הוא במחקר עלה כי כלל הסטודנטים שיפרו את דימוים העצמי במהלך השנה בה נערך המחקר וכך גם את תפיסתם לגבי יכולתם לפתור בעיות, ללא תלות בהשתתפותם בפרויקט.
חקר אישיות הסטודנטים העלתה כי ההתנדבות אינה נעשית ממניעים אלטרואיסטים, אלא מתוך שאיפה להתפתחות אישית. כמו כן נמצאו הסטודנטים המתנדבים בפרויקט, בעלי יכולת לחקור, ביקורתיים יותר וקונפורמיים פחות.
מסקנת המחקר רואה בסיור בביה"ח שאינו מלווה בעבודה או מגע מתמשך עם המאושפזים, פוטנציאל להחמרת עמדות הסטודנטים כלפיהם ובעבודה מתמשכת פתח לשינוי עמדות.
