"אני מוכרח להודות שהשעתיים האלה, ככל שהיו זרים לי ושונים בתכלית השינוי מהחיים הרגילים שלי, ואולי בזכות זאת, שינו אותי. אני בנאדם שונה, ואני מרגיש את זה. מאז אני מסתובב הרבה יותר זקוף מקודם. אז נכון, לא הלכתי למצעד הגאווה בת"א, ועוד לא סיפרתי להורים (שכבר הבהירו לנו, הילדים, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שהם מעדיפים שנמות על-פני שיהיו להם ילדים כאלה), ולא סיפרתי לכל העולם ואשתו מי אני ומה אני, וברשותכם, גם בפניכם אני אשאר גוון של אפור. אתם רואים אותי במסדרונות הפקולטה, או ברחוב, או במדשאה הגדולה, אבל עד שאני אחליט ליזום, אתם לא תדעו. תתפלאו - אין לנו קרניים וזנב." (אביאל, ארונות 11/2002).
אלו הם הפרטים המזהים שקבלתי פחות או יותר: אביאל, 27, סטודנט לארכיטקטורה, שנה שלישית בטכניון, חיפאי.
מה זה מבחינתך לצאת מהארון?
"האמת היא שאני מתחבט בשאלה הזו בעצמי, יש אנשים שמבחינתם לצאת מהארון זה להגיד לעצמך שאתה הומו, אצלי היציאה מהארון באה לידי ביטוי בלספר לאחרים על השונות שלי." לא לחינם מוטיב השונות מלווה את השיחה בינינו.
אין תמונה
אביאל הרים את הכפפה!!!
"כשהתפרסם העניין שפותחים קבוצת הומואים ולסביות בטכניון, זה עורר כדור שלג ענקי אצלי בראש. בשלב ראשון זה בא לידי ביטוי במחשבות. עדיין הייתי בתקופת ארון רצינית פחדתי מהצל של עצמי ועדיין ליוותה אותי חוסר הידיעה איך הנטייה המינית שלי באה לידי ביטוי בחיי היום יום".
אביאל התחיל התכתב אנונימית עם משה (יצחקי יו"ר הגוף וממקימיו), ההתכתבות שנסבה תחילה סביב פרסום בעיתון גלשה מעט מעבר, או כמו שמתאר זאת אביאל "ברמה הבסיסית, משה ניסה לשכנע אותי להגיע לקבוצה ואני המשכתי לפחד". בזכות משה, המשיך לעקוב אחר הפעילויות בשלט רחוק, והפך למגיה הלא רשמי של כל החומרים שנשלחו למדור הגאה בעיתון. "זה נתן לי פרספקטיבה סמי אובייקטיבית על הקבוצה".
הצוהר שנתן לו החבר לחיים אלה, חיים שלא הכיר, להתמודדויות עם המשפחה, עם החברה, נתנו לו פרספקטיבה יותר אנושית לא עוד סיפורי הפלא שקרא באינטרנט. פתאום השונות קיבלה משמעות ממשית, עם גוף ופנים ושם.
"בסוף השנה הגעתי לאירוע הסיום. החלטתי להגיע כי הרגשתי שאני בשל לזה ואם אני לא אלך עכשיו, אז אצטרך להמתין עד השנה הבאה". הבשלות לא הספיקה לו "עדיין הייתי צריך את התמיכה החברית, ביקשתי מאותו חבר לבוא איתי והוא נענה בשמחה, הוא הרגיש שאני צריך את זה".
איך היה המפגש הראשון?
"גיליתי שהשד לא נורא כל כך, ברגע שמחליטים, האקט עצמו לא נוראי. הגעתי ישר מהלימודים והיו לי פרפרים בבטן בכמויות מסחריות. כשהגעתי, אנשים עמדו ודברו, ממתינים לתחילת הפעילות, ניסתי להתחבא בצד, רק להביט על הנעשה, להבין מה , מי , למה כמה ואיפה." כשהערב נגמר, הבנתי שלא ינשכו אותי, שזה בסדר".
"חבר שלי לקח אותי למועדון להב"ט (הומואים, לסביות, בי וטרנס). בכל מקרה אני לא בקטע של מועדונים, אבל עניין אותי לראות את הקהל, את האנשים לחוש את האווירה". "יש הרבה הומואים שמרגישים שברגע שהם יוצאים מהארון הם צריכים לפצות את עצמם על כל הזמן האבוד, אבל זה לא תופס לגבי כולם כמובן..."
גם היום אביאל לא מרגיש עצמו שייך לסצינת המועדונים המדוברת, הוא מעדיף בית קפה או סרט, או להתכרבל יחד מול טלוויזיה. את רוב האנשים הוא מכיר דרך האינטרנט, שם האנונימיות והנגישות הרבה יותר גדולה. "פיתחתי חברויות, ידידויות והכרויות עם אנשים דרך המדיום הזה, והקשרים היום הם הרבה מעבר".
חופשת הסמסטר האיצה את תהליך היציאה של אביאל מהארון ומיד עם תחילת שנת הלימודים הנוכחית החל להשתתף באופן קבוע בפגישות של TQ.
מה נותנת לך הקבוצה?
"שלוש שעות מפלט מהלימודים... מקום נוסף להיפגש עם חברים ולפגוש אנשים חדשים. זה הפך להיות עוד מקום שאני הולך אליו. הלכתי לראות גם קבוצת תמיכה של גברים וראיתי שזה פחות מדבר אליי, בקבוצת הסטודנטים אני כבר מרגיש בבית".
"לאחותי סיפרתי, היא קבלה את זה בקור רוח, לא שינה את העבודה שאני אחיה ושהיא אוהבת אותי, זה לא דבר ברור מאליו לאף אחד מהצדדים. זה לא נושא שאנחנו מדברים עליו כל הזמן אבל כשזה עולה זה בסדר."
"מעולם לא הייתה לי קומוניקציה עם ההורים. לא קל לי לדבר אתם על כל נושא שבעולם, לא כל שכן על נושא כל כך טעון. חוץ מזה, אני מכיר את הדעות שלהם בנושא, ולמרות שאני יודע שבסופו של דבר יקבלו אותי, אני יודע שזה יכאב להם הרבה זמן, זה לא משהו שאני שש לגרום לו".
ואמא לא מציקה?
הייתה תקופה, עד לפני שנה בערך שאמא שלי הייתה שואלת: "נו, מה עם חברה" וכשלא הייתי עונה "מה עם חבר?" בתקופה ההיא עדיין לא הייתי מוכן והיום היא כבר לא שואלת, אין את הפתחון..."
"אין לי תמונה בראש, ככל שעובר הזמן התמונה הולכת ומתשתשת. מה שהייתי בטוח לגביו כשהייתי יותר צעיר איבד את הרלוונטיות שלו לפחות כרגע."
תובנה שפתחת והיית רוצה להנחיל הלאה?
"כמעט תמיד השד לא נורא כל כך. תמיד צריך לשאוף לכך שהיציאה תבוא מבפנים, לא שיגרמו לזה מבחוץ".
תצעד גאה צעד הגאווה?
אני מתכנן להגיע למצעד הגאווה בת"א בסוף השבוע הזה.
ואתם שמכירים אותי, ואולי לא ידעתם עד עכשיו, האם זה משנה לכם? האם זה אמור לשנות לכם!? הרי אני אותו בנאדם. לא השתניתי בגלל שעכשיו אתם יודעים עלי עוד פרט. לא צימחתי זנב, וגם קרניים לא. האם זה יהיה כאות קין הטבוע על מצחי מעכשיו ועד הנצח? או אולי רק עד שתבינו שאני אותו בנאדם?! אני מבטיח לכם שאני באמת אותו בנאדם. (אביאל, im a lumberjack and im ok, 1/2003).
