"שיט, רק חודש לעבודה הראשונה ושבועיים לשניה...אהההה... לחץ...."
אם צלחתם את בחינות התואר הראשון בהצלחה ובחרתם להמשיך לתואר השני, מצפה לכם הפתעה נעימה במיוחד... עוד בחינות. או במקרה שלי, עבודות מפלצתיות, דוקטורט מיני למתחילים. וזה עוד לפני התיזה...
אז מה ההבדל בעצם?
אם בתואר הראשון רוב הסטודנטים הם "סטודנטים משוחררים" אלק, אז בתואר הזה רוב הסטודנטיות בהריון, אם לא עם ילדים. רוב הסטודנטים נשואים וממש באו ללמוד, בקיצור משרד שידוכים מפתה במיוחד.
העניין מתחיל להיות די דומה לבית ספר, באים, לומדים ונוסעים מהר מהר הביתה למשפחות....זהו, שכבר אין שותפים בדרך כלל, רוב הסטודנטים חוזרים מהר להיפגש עם אהובי נפשם, לגיא ולי יש בוסה - בולדוגית צרפתיה שנוחרת. בתקופות העבודות זה רק אני והיא, אחת על אחת, אפילו עם מאמר אחד היא לא עוזרת...
הלימודים הם אותם לימודים, הרצאות, המרצים בדרך כלל אותם מרצים של התואר הראשון, אבל הם טורחים מדי פעם להזכיר לך שאת כבר גדולה ובתואר השני, לכן את זכאית לסילבוס של 24 עמודים עם פריט אחד בעברית, היתר באנגלית, תעבדי מה יש? תואר שני או לא?
ואז מגיע השלב הכייפי...הקיטורים!
אני קמה כל יום בשעה אחת עשרה, בוסה עוד עושה פליי דד בסלסלה שלה, אני בודקת עם היא נושמת...(פולניה או לא?) ולאחר שאני נרגעת אני פורצת בסבב טלפונים מזורז של מספר שעות לכל החברות מהלימודים. ביחד אנחנו מקטרות בטירוף ומרגיעות אחת ת'שניה, מנסות לפענח מה שואלים בעבודה, עושות חלוקת קריאה וחלוקת תרגומים, מעבירות במייל אחת לשניה חלקים מובחרים מעבודות משנים קודמות... בקיצור כבר למדנו איך ללמוד, או יותר נכון איך לדבר על איך "תיכף- נבין ת'שאלה-ונתקתק -אותה"...
אין תמונה
אצל ההורים לא לומדים. זאת עובדה.
הן כתבו אבל פיסקה יותר ממני, זה קצת מכניס אותי לפניקה, כשאני בפניקה אני לא יכולה להתרכז, אני צריכה להירגע וללכת לקנות כמה בגדים בעזריאלי, זה ממש קרוב יקח לי רק כמה דקות. כשאני חוזרת בלילה אני חייבת לראות כמה תוכניות בטלוויזיה (סטודנטית לתקשורת חייבת להתעדכן בכל הפרקים של דוסון), לתקשר קצת עם גיא ולהתקשר לכל החברים שלומדים תואר ראשון כדי להיזכר כמה מלחיץ היה אז ולהירגע.
אחרי יומיים של מאבק עם ה"הגדרות עמוד" בוורד יוצאים לי שישה עמודים לשתי השאלות, וגם הורדתי פונט חדש מהאינטרנט קטן יותר וצפוף יותר מהכי קטן שגילתי, שיא ואני מרוצה.
עכשיו נותר רק הסבב טלפונים מי נוסעת עד ירושלים כדי להגיש ת'עבודות של כולם. אני נוסעת כמובן, כל האחרות מניקות או הולכות לעבוד...
אני יוצאת מהבית בחוץ שמש, העין השלישית שגידלתי במהלך החודש האחרון מתקשה להאמין שיש עוד נוף חוץ מהמסך מחשב. עכשיו יש לי יומיים חופש עד לעבודה הבאה...
מיטל קרן, סטודנטית לתקשורת, תואר שני, אוניברסיטת ירושלים.
